כהן, שמעון
שמעון, בן סימה וחנניה, נולד ביום כ' בשבט תשי"ד (24.1.1954) במרקש שבמרוקו. בשנת תשכ"ד (1964) עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בפתח-תקוה. הוא החל ללמוד במרוקו וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "נווה-כיבוש". אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "ברנר" וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "אבוקה". כשהיה שמעון בן שנה נפטר אביו והדבר השפיע עליו מאוד. הוא גדל ללא אב, וטבעי הדבר שמיהר להתבגר בהתנהגותו ובגישתו לחיים. בכל תחום ביקש להוכיח את יכולתו ומשום כך הצליח לרוב להיות ראש וראשון בכל. עוד בהיותו ילד, בארץ הולדתו – מרוקו, הצטיין ברגשות לאומיים עזים ולא אחת יצא להגן על כבודו כיהודי. הגם שהיה רק בן 10 שנים, הוא הוא שהביא לכך שמשפחתו תעזוב את מרוקו ותעלה לישראל. עד מהרה הסתגל לתנאים במולדת החדשה והשתלב היטב בחברת בני גילו, עד כי מוצאו לא ניכר כלל. מתוך רצונו להוכיח את ידיעותיו הרבות הפך לתלמיד מצטיין והגיע להישגים מעולים בלימודים. שמעון היה בעל כושר מנהיגות ויכולת ארגון, הצטיין בביטחון-עצמי רב והצליח להפעיל את חבריו ולהמריצם להשתתף בפעילות חברתית. הוא היה בעל מרץ ויזמה ובזכותו התקיימו טיולים, מסיבות ומפגשים חברתיים, שלהם היו שותפים צעירים רבים. שמעון הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" והפך לאחד הפעילים בקן התנועה בנווה-כיבוש. אחרי שנות פעילות אחדות השתלם בקורס למדריכים ונעשה מדריך במסגרת התנועה. בעבודת ההדרכה נכרו כישוריו הרבים ויכולתו הארגונית. חניכיו מעידים כי בתקופה שהיה מדריך, הייתה הפעילות עשירה ומגוונת. הוא הבין ללב חניכיו הצעירים וידע להטות אוזן קשבת לבעיותיהם. החניכים בטחו בו והיו באים לשטוח בפניו את אשר העיק עליהם ולרוב היה שמעון מסייע בידם לפתור את הבעיות לשביעות רצונם. בשנת 1971 החל להתעניין במסלול השירות בנח"ל. הוא כתב חיבור מקיף על תולדות הנח"ל, יעודו ומשימותיו. יחד עם חבריו למחזור הקים גרעין, שמטרתו הייתה להשתלב בהתיישבות העובדת ולהצטרף לאחד הקיבוצים. הוא היה חבר במזכירות הגרעין ומן החברים הפעילים בו. פעילותו החברתית והארגונית הייתה ניכרת גם בבית-הספר. הוא היה חבר במועצת התלמידים ושימש כנציגם ודוברם של התלמידים בפני ההנהלה והמורים. שמעון היה זה שהקפיד לדרוש את קיום זכויותיהם של התלמידים. הוא יזם עריכת ימי ספורט, טיולים ומסיבות, שכל תלמידי בית-הספר שותפו בהם. רעיונותיו המבורכים שמשו בסיס ויסוד לפעילות החברתית הענפה שהתקיימה בבית-הספר. כשהיו התלמידים נתקלים בבעיה הכרוכה בארגון הפעילות, היו פונים לשמעון כדי שיסייע בפתרונה. שמעון אהב את ארצו אהבה עזה. בתנועת הנוער ובבית-הספר היה ראש וראשון למטיילים. להיטותו לצאת לסיורים להכרת נופי הארץ לא ידעה גבולות ומעצורים, ומעטים המקומות שכף רגלו לא דרכה בהם. בטיולים ובמסעות התגלה לא רק כמנווט וכמורה-דרך, אלא גם סחף את חבריו לשירה ועשה כדי לרומם ולשפר את מצב הרוח. הוא השתתף בצעדות רבות והשאיר אחריו אוסף גדול של מדליות ותעודות המעידות על כך. שמעון היה פעיל במסגרת הגדנ"ע. הוא היה קלעי מצטיין ובשנים תשל"א ותשל"ב זכה במקום הראשון בתחרויות הקליעה, שנערכו במועדון בראש-העין. כמו כן השלים קורס מפקדי כיתות במסגרת הגדנ"ע והשתלם בטופוגרפיה ובניווט. הוא היה ספורטאי מצטיין והשתתף בתחרויות בסיוף ובטניס-שולחן ובתחרויות קבוצתיות בכדורעף. פעילותו הענפה לא הפריעה לו להעשיר את השכלתו בתחום האמנות והוא הרבה לחזות בהצגות תיאטרון ובסרטי קולנוע. שמעון אהב את ביתו ואת בני משפחתו והגם שהרבה לצאת לעיסוקיו השונים, ידע לשוב הביתה בזמן, כדי להיות לצד אמו ולסייע בידה. דלת ביתו הייתה פתוחה בפני חבריו, שבאו לשאול בעצתו. הוא ניחן בסבלנות רבה וביכולת להאזין ולהבין את בני שיחו. הוא עשה כמיטב יכולתו כדי לסייע לכל ידיד, וחבריו מעידים כי כל מי שהיה שרוי במצוקה תלה בשמעון את מבטחו. הוא היה בעל השקפות ורעיונות מגובשים בתחומי החברה והמדיניות, והביע אותם בכל ויכוח. הוא ידע גם להגן עליהם בדבקות, עד שהיה משכנע את הזולת בצדקתו. שמעון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 וביקש לשרת בחיל השריון. הוא קיווה כי במסגרת החיל יוכל להתוודע למרחבים ולנופים חדשים, שטרם הכיר. לאחר סיום הטירונות השלים קורס נהגי טנקים והוצב לחטיבת השריון 7. גם בעת שירותו בצבא התגלה שמעון כמנהיג בקרב חבריו ליחידה. הוא היה חייל ממושמע ומסור וידע לעורר את חבריו לקיום ערבי הווי ומסיבות, שתרמו להעלאת המורל ביחידה. בשעות הקשות של אימונים ושל פעילות מבצעית ידע לשמור על קור רוחו ונסך ביטחון רב בחבריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה שמעון בבית-הספר לשריון. בקורס מפקדי טנקים. הוא וחבריו צורפו לכוחות הלוחמים בסיני נגד המצרים. בקרבות אלה התגלה כאיש מקצוע מעולה וכאיש צוות, שכל מפקד שאף לצרפו אליו. בקרבות שהתחוללו בגזרת תעלת סואץ ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע הטנק של שמעון והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "שמעון היה חניך מסור ושקדן, והצליח להגיע לרמה גבוהה בכל מקצועות הטנק. במלחמה השתתף שמעון כאיש צוות ונהג טנק וביצע את תפקידיו ללא דופי, תוך גילוי יזמה, דבקות במשימה, כושר מקצועי ואומץ לב". בני משפחתו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-כנסת בפתח-תקוה. בני משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברים על דמותו מפי מורים, מפקדים, חברים לספסל הלימודים וחברים לנשק.
