בן לידיה ויוסף. נולד ביום ח' בשבט תש"ז (29.1.1947), בעיר בנגזי שבלוב, הבן הבכור במשפחה בת שלושה ילדים. שמוליק היה בן שנתיים כשעלה עם משפחתו ארצה. תחילה התגוררה המשפחה במעברה ליד בית ליד ומשם עברה לראש פינה, בה גדל. בהגיעו לגיל שמונה, קבעה המשפחה את מגוריה בקרית שמונה, שם המשיך שמוליק בלימודיו בבית-הספר היסודי "מגינים" וסיים בבית-הספר התיכון "מעלות" במגמת מסגרות וחריטה. בנעוריו, היה שמוליק חניך ומדריך בתנועת "הצופים" המקומית ופעיל בגדנ"ע קליעה ובגדנ"ע אוויר. הוא ניחן בכשרון משחק ואף הופיע בהופעות פנטומימה בפני חבריו לתנועה. בהגיעו לגיל שש עשרה עברה המשפחה למושב רמות נפתלי, יישוב חדש וצעיר שהוקם על הרי נפתלי, ושמוליק המשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר במגמת אלקטרוניקה. ברוך כשרונות היה, עסק בענפי האתלטיקה והתעמלות המכשירים, כשעיקר התמחותו בקפיצה לרוחק. בעל נטיות יצירתיות ואומנותיות – עיצב תכשיטים, ואף ניגן במפוחית פה ואורגן אך ורק משמיעה. ביוני 1965, גויס שמוליק לצה"ל והחל שירותו בחיל האוויר כטכנאי מכ"מ, בטייסת המיראז'ים הראשונה בצה"ל, משם המשיך לחיל ההנדסה הקרבית. במהלך שירותו השתלם בקורסים מקצועיים, ביניהם קורס לסילוק מוקשים. בגיליונות ההערכה ציינו אותו מפקדיו כ"חייל טוב, בעל רמה מקצועית גבוהה, שמגלה רצון בעבודתו". במלחמת ששת הימים לחם בחזית הדרומית. בתום שירותו הסדיר המשיך לשרת כשנה וחצי בצבא הקבע. בשלהי שנת 1969 השתחרר שמוליק מצה"ל והחל לעבוד כשכיר במעבדה לתיקון מכשירים אלקטרוניים. לאחר מכן פתח עסק עצמאי, 'אלקטרו-צליל', בתחילה בצפת ולאחר מכן בקרית שמונה. ביוני 1971 נשא שמוליק את מירי לאשה ויחד בנו את ביתם במושב רמות נפתלי, שם גידלו את ארבעת ילדיהם: מושיק, עדי, יערה וספי. שמוליק קיבל חלקת אדמה, עליה הקים לול ומטע תפוחים ואגסים, ובמקביל, המשיך לעסוק במקצועו כטכנאי טלוויזיה ווידיאו. בשעותיו הפנויות בנה טיסנים, המופעלים בשלט רחוק, ואף צירף אל מעבדתו טיסנים ומכוניות לבנייה עצמית המופעלות באמצעות שלט רחוק. הוא הדריך וייעץ בנושאים אלה, לילדים ולמבוגרים כאחד. שאיפתו להוסיף דעת בתחומי האומנות הובילה אותו לקורס ויטראז'ים, ועל כך יעידו יצירותיו בביתו. שמוליק המשיך לשרת במילואים במסגרת ההגנה המרחבית. בראשית יוני 1994 נקרא לשירות מילואים, שירותו האחרון, שבמהלכו נפל, ביום כ"ה בתמוז תשנ"ד (4.7.1994). בן ארבעים ושבע היה בנופלו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית, בבית העלמין של מושב רמות נפתלי. הותיר אחריו רעיה, ארבעה ילדים, הורים, אח – יצחק ואחות – יהודית. במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "שמואל היה לוחם באיזור מגוריו, במרחב פיקוד הצפון, הוא תואר על ידי מפקדיו כאדם מיוחד במינו, שקט וחייכן, שהיה מוכן לסייע ולתרום בכל פעם שנתבקש". בתו עדי, סיפרה: "היית אישיות מופלאה,/ נפש טהורה/ כשרון במלוא מובן המלה/ הפנים היפות שלך/ העיניים הירוקות,/ החיוך שובה הלבבות,/ המבט, המבט שאומר הכל/ והלב, הלב שלך שלא ידע את המושג לא./ היית בן מושלם/! היית אבא מושלם/! והיית בעל מושלם!". והוסיפה על כך בתו יערה: "חבר קשוב ואוהב, שנותן ומכוון ועוזר ומתקן. מעניק, משקיע, חכם ונבון, מוצא לכל דבר פתרון, תמיד עם חיוך על הפנים, רגוע תמיד, מקסים, טהור ומושלם".
