כהן, שלמה

בן נעמי ובנימין, נולד ביום ל' בחשוון תשכ"ג (27.11.1962) בחיפה. בן בכור היה שלמה במשפחתו, דור חמישי בארץ. הוא למד בבית-הספר היסודי "המגינים" ובבית-הספר התיכון בקריית חיים, עד כיתה י"א. אחרי כן, הוא השלים את לימודיו לתעודת-בגרות בבית-ספר "מישלב", במגמת כלכלה וסוציולוגיה. מילדותו חינכו אותו הוריו לאהבת הארץ. הם הרבו לטייל איתו, והשתתפו איתו בצעדות רבות. שלמה אהב לשיר משירי הארץ, וליווה עצמו בגיטרה שהיטיב לנגן עליה. לעיתים קרובות היו חבריו מתאספים אצלו לערב שירה, והוא ליווה את שירתם בנגינת הגיטרה. יפה-תואר היה שלמה, גבוה וחסון. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". הצטרף ל"מחנות העולים", והיה בין מקימי גרעין נח"ל "לוחמיתן". עם הגרעין הוא יצא להכשרה בקיבוץ לוחמי הגיטאות. מכתביו וממכתביו בבית-הספר ובהכשרה, מתגלה דמותו של שלמה כצעיר בעל כושר ביטוי, שידע לספר על עצמו ועל סביבתו בחן ובהומור רב. בינואר 1981, התגייס שלמה עם גרעינו לשירות בנח"ל מוצנח. אחרי תקופת אימונים, הוא עבר קורס נהיגה בנגמ"ש. בתקופת שירותו רכש שלמה ידידים רבים בחוש ההומור שלו, בשיריו ובנגינתו. הוא ריכז סביבו חברים בערבים, שבהם הייתה יחידתו פנויה מפעילות צבאית. כשפרצה מלחמת שלום הגליל עלה שלמה עם יחידתו ללבנון. חבריו, שהיו עמו בגרעין, ניהלו יומן-קרבות מרגע ההיערכות באחד מיישובי הגליל העליון, כשנפרדו מבנות הגרעין וחצו את גבול לבנון. ביום 10.6.1982 חנה הגרעין בכפר ליביא, בגיזרה המזרחית. שני מטוסים הפציצו אותם. שלושה מחברי הגרעין נהרגו במקום. שלמה נפצע אנושות והועבר לבית-החולים בצפת. משם הוא הועבר לבית-החולים "הדסה" בירושלים. שלמה נפטר מפצעיו ביום כ"ב בסיוון תשמ"ב (13.6.1982). בן 19 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב עלו להוריו: "שלמה נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל במלחמת שלום הגליל, צפונית לליביא, באיזור בקעת הלבנון. הוא שירת בנאמנות ובמסירות רבה והיה אהוב על הכול". מפקד יחידתו כתב עליו: "שלמה נפל בהיותו לוחם ביחידה, שחשה את ירי התותחים על אצבע הגליל ועמדה בפקודה להשמידם. הוא שירת נאמנה ובמסירות במסגרת היחידה". שלמה הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים. חבריו בגרעין הוציאו לאור חוברת לזכרם של ארבעת חבריהם, שמצאו מותם בהפצצת המטוסים בבקעת הלבנון.