כהן, שלמה (סלימן)

בן חיים הכהן ובתיה. נולד ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) באלג'יר ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1949. הוא למד בבית הספר היסודי "אור יעקב" בגבעת שמואל ובבית הספר התיכון המקצועי "אורט" ביפו. הוא שיחק בקבוצת הכדורגל של "בית"ר" גבעת שמואל ולאחר מכן בקבוצת "בית"ר" קרית אונו. שעות רבות היה מקדיש לפעילות גופנית והיה אוהב ריצות למרחקים. הוא אהב מאוד לפרוט על הגיטרה. היה אהוב על חבריו וידידיו הרבים בזכות פשטותו, יושרו וכנותו, יחסו ההוגן ורוחו הטובה. על אף הצלחותיו בשטחים שונים לא היה מתייהר ומתרברב. לכל תפקיד ומשימה היה מוכן תמיד ועמד בהם בהצלחה. הוא ידע לוותר על דברים כשהיה משוכנע בצדקת הוויתור ומעולם לא פגע בזולתו. הוא שנא חוסר גמישות, העמדת פנים וגסות רוח. זה היה סוד הצלחתו אצל חבריו. הוא הבין לצורכיהם וידע כי רבים אוהבים תשומת לב והוא העניק תשומת לב ובסבר פנים יפות. הוא הבין כי יש עת עליזות וצחוק בשעת שמחה, ועת לצער ותוגה בשעת צרה. הוא זכר תמיד את חבריו הנתונים במצוקה. שלמה גויס לצה"ל במחצית דצמבר 1966. הוא סיים קורס מ"כים כחניך מצטיין. בהמשך שירותו היה מדריך בפנימייה הצבאית בחיפה ומפקד (בדרגת סגן) בחטיבת "גולני". באוגוסט 1968 הצטרף לשירות הקבע. הצבא היה אהוב עליו מאוד והוא קשר בו את עתידו וראה בו את ביתו. הוא הצטיין כחייל מובחר, כקצין מעולה וכחבר למופת, שהיה אהוב על כל מי שהכיר אותו. דמותו, התנהגותו, צניעותו, דרכיו וגבורתו בשדה הקרב צוינו כמופת לחבריו ולאחיו לנשק. ביום כ"ג בכסלו תש"ל (3.12.1969), נפל בהסתערות יחידתו בגבול לבנון (ג'בל רוס) על עמדת האויב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים להוריו: "הפעולה שבה נפל שלמה הייתה פעולה קשה ומורכבת אשר הכתה את האויב והפילה בו חללים רבים. בפעולה זו היה שלמה מפקדו של כוח אשר הסתער על אחד ממעוזי האויב ובפשיטה הוביל את כוחו ועמד בראשו עד הרגע האחרון – – הוא היה אח ורע לכל אחד ביחידה והראה דוגמא אישית בכל פעולה ופעולה אשר בוצעה ביחידה – – נפלו של שלמה בקרב זה הייתה אבידה קשה לכולנו ודמותו תשמש לנו דוגמא לחינוך דור לוחמים עזי נפש".