כהן, שלמה מאיר
בן מזל ומרדכי. נולד ביום ט' באב תשכ"ז (15.8.1967) בירושלים ונקרא על שם דודו, מאיר כהן ז"ל, שנלחם ונפל בקרב בפיתחת רפיח וצוין לשבח על לחימתו. שלמה, שלומי בפי חבריו ומכריו הרבים, גדל במשפחה דתית וחונך על ברכי אהבת התורה, העם והארץ. הוא החל ללמוד בבית-הספר הדתי 'חורב' והמשיך בישיבה תיכונית ושנה נוספת בישיבה 'ברכת-משה' במעלה אדומים. בתקופת לימודיו השתייך שלומי לתנועת הנוער 'בני עקיבא'. בקרב חבריו בלט תמיד בחוש ההומור שלו ובחיוכו, שסחף וכבש לבבות. כושר הארגון שלו היה לשם דבר בטיולים, בארגון מסיבות ובכל פעילות אחרת. ביוני 1986 גויס שלומי לצה"ל במסגרת 'ישיבות-ההסדר' והתנדב לשרת בחטיבת חיל הרגלים גבעתי. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים וזומן לקורס קצינים. כמ"כ בגבעתי הדריך טירונים וכאשר הגיע לקורס הקצינים החליט כי עדיין אינו בשל להוביל חיילים לקרב. כאשר עזב את הקורס החליט לעבור למרכז לחינוך והשכלה על-שם יגאל אלון ושימש כרב-סמל פלוגתי. על עבודתו במרכז לחינוך והשכלה כתב מפקד המרכז: "שלומי ז"ל הגיע לבסיסנו לפני למעלה מחצי שנה, מתוך רצון לתרום למפעל החינוכי החשוב המתרחש כאן – קידום וחינוך נוער. עד מהרה התבלטו תכונותיו המיוחדות של שלומי – אהבת האדם ואהבת ארץ-ישראל, והרי אין שילוב יפה יותר משילובן של תכונות אלה לעוסקים בחינוך נוער. צניעות ושקט פנימי איפיינו את הדרך שבה מילא שלומי ז"ל את תפקידו ועל-כך זכה להערכה מצד מפקדיו וחבריו". לאחר הדרכה במשך שישה חודשים במרכז החינוך וההשכלה ולקראת סיום שירותו בצה"ל, היה שלומי אמור לחזור לחטיבת גבעתי. לפני שהגיע לחטיבה שהה שלומי בבית הוריו בירושלים וכדרכו הלך מדי שבת לכותל המערבי. בשבת י"ג באדר א' תשמ"ט (18.2.1989) נפל בקרב בירושלים. שלומי הלך עם חברו לכותל המערבי להתפלל תפילת 'מנחה'. בקרבת שער ציון ארבו להם חמישה ערבים, שהתנפלו עליהם ודקרו את שלומי בכל חלקי גופו והוא נפטר מפצעיו. שלומי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות – דוד, אברהם וברוריה. במכתב התנחומים למשפחה כתב שר הביטחון: "שלמה מאיר ז"ל שירת במרכז החינוך… הוא ראה בעבודתו שליחות. ביצע עבודתו בצורה טובה ביותר. היה אהוב על חבריו… לקראת סיום שירותו בצה"ל ביקש לחזור ליחידה התנדבותית אך לא הספיק לממש רצונו". עץ על שמו ניטע ביער הקק"ל על-ידי ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא. שיר לזכרו נתפרסם בספר "פרודת רוח"
