רפאל, בן אריקה והלמוט (אורי), חברי מושב כפר ידידיה, נולד ביום כ"ז בשבט תשי"א (24.2.1941). הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר ידידיה, ואחרי כן המשיך ולמד שנתיים בבית-הספר התיכון- האזורי בעמק חפר. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון- חקלאי "כדורי". דמותו של רפאל – שחבריו בבית-הספר "כדורי" כינוהו בשם רפי – התפתחה ועוצבה בכפר ידידיה והושפעה מהאווירה המיוחדת, ששררה בבית המשפחה. בכפר רכש את האהבה העזה לטבע ובעיקר – לחי ולצומח. הוא הרבה לסייר בארץ ולמד להכיר את נופיה המיוחדים, את בעלי החיים ואת הצמחייה. בזכות בקיאותו הרבה בידיעת הארץ נמצא מוכשר לשמש כמורה דרך לבני נוער וכמוביל בטיולים, שערכה התנועה, ובבית-הספר "נוף ים", מקום שם לימד. אהבתו העזה לטבע השפיעה על מהלך חייו והדריכה אותו בבחירת עיסוקו ומקום מגוריו. מאביו, שנפטר כשרפאל היה בן שנתיים, ירש את האהבה למוסיקה, וכבר מגיל תשע ניגן בכינור. אך מאחר שהעדיף כלי-נשיפה, בחר באבוב וידע להביע בנגינתו רגשות עזים וחמים. רגשות כאלה שררו גם בינו ובין מורהו ועל אחת כמה וכמה, בינו ובין רעייתו. אכן קשר חם נשמר עד היום בין מורהו ובין המשפחה שנותרה. רפאל המשיך לנגן יחד עם חבריו מוסיקה קאמרית גם כשהיה מפרנס וראש משפחה. כשלמד בבית-הספר החקלאי "כדורי" נמשכה נטייתו לספורט, שכבר החלה כשהיה כתב ספורט ברדיו, בתכנית לנוער והוא אז בן שתים- עשרה. הוא אהב את הספורט העממי, שבו יכול היה לשלב את אהבתו לטבע ולנופי הארץ עם פעילות לשיפור הכושר הגופני. הוא השתתף במפעלי ספורט רבים ובהם: מירוץ הקפת התבור, צעדת ארבעת הימים וצליחת הכנרת לאורכה ולרוחבה. את הכנרת צלח לאורכה יחד עם חברו הטוב ביותר, השומר עד היום קשר עם המשפחה. רפי נהג לפי מצוות "ואהבת לרעך כמוך". הוא אהב חברה, היה ידיד של אמת לחבריו וסייע לכל מי שנזקק לעזרתו. ביתו היה פתוח לאורחים, שנהנו מהכנסת אורחים חמה ולבבית ומבלוי עם רפי ומשפחתו. רפי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1960 והתנדב לחיל הצנחנים. בכך הגשים חלום ישן ושאיפת ילדות, להימנות עם יחידה נבחרת של צה"ל. לאחר סיום הטירונות שירת בגדוד צנחנים וביחידת הסיור של הצנחנים. הוא היה גאה על היותו חייל בחיל הצנחנים והאמין כי בכך הוא מיטיב למלא את חובתו לעם ולמדינה. במחצית מאי 1963 שוחרר רפי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים בתפקיד רגם של מרגמה בינונית. לאחר השחרור נשא לאישה את חברתו גילה. הם הקימו את ביתם בבאר- שבע, ואז נתנה לו ההזדמנות לנגן כאבובן בתזמורת הצעירה של העיר. התזמורת הוקמה זמן קצר לפני כן והוא היה גאה להשתתף בקונצרט הראשון שלה. כל אותה תקופה קננה בו שאיפה עזה לעזוב את העיר, שלא היו בה שיח וירק ולעבור אל הכפר, כדי להיות קרוב לטבע. הוא ורעייתו רצו להימנות עם מקימי מושב אלמגור הנשקף אל הכנרת, אולם הקשיים הרבים, שהיו כרוכים בהקמת המקום, דכאוהו ביותר, ולכן הגיע לכפר סבא – שם נולד בשנת 1965 בכורו – אורי. רפי השלים את לימודיו ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות, שלא השלים בבית-הספר החקלאי "כדורי", גם משום שלא נערכו שם וגם מסיבות שהזמן גרמן. אחרי כן הוסמך כמורה לחקלאות – מקצוע שאהב ביותר, והשקיע בו את כל אהבתו ומרצו, כפי שהעידו תלמידיו. בשנת 1967 נולדה בתו ענבל ובשנת 1969 נולדה בתו הצעירה יפעת. הן גדלו יחד עם בנו אורי אחיהן הבכור בקן משפחה חם ואוהב, שהקים בכפר סבא. לצד ביתם הייתה חממה לגידול צמחי-נוי וצמחי בית, וגינת פרחים. רפי המשיך לעסוק בתחביביו: הנגינה, הספורט ובעיקר הטיולים בארץ, שאליהם צירף את בני משפחתו. בשנת 1969 עבר עם משפחתו להדסים, שם שימש מורה לחקלאות בבית-הספר. לאחר עבודת יומו היה נוסע לאוניברסיטת תל-אביב, שם למד בחוג לגיאוגרפיה. אט-אט החל להתגבש במוחו של רפי הרעיון להצטרף לקיבוץ, שכן ידע ששם יוכל לעסוק בעבודת האדמה וילדיו יוכלו ליהנות ממרחבי השדות והירק. המשפחה עקרה לקבוץ האון, וכעבור שנתיים עברה לקבוצת דגניה ב' – שם חש רפי כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. למרות שהיה חדש במקום, האמינו הכל כי רפי היה חלק בלתי נפרד מדגניה. הוא השתלב בעבודה במשק החקלאי, הקים חממה לגידול צמחי-בית ועמד לסיים את לימודיו באוניברסיטה, שהתמיד בהם בעקשנות האופיינית לו. אך לתעודת הגמר, שכה שאף, לא זכה להגיע. בקיבוץ מצאו רפי ובני משפחתו את המקום שחלמו עליו שנים כה רבות. הם נהנו מהחופש, מהמרחבים ומהקרבה לטבע. התקופה המהנה בדגניה הייתה קצרה, שכן חודשיים אחרי שהגיעו למקום נפל רפי בקרב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התייצב רפי ביחידה עוד לפני שהגיע אליו צו-הקריאה. הוא וחבריו השתתפו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני, במסגרת אוגדת האלוף שרון. בקרב לפריצת הדרך לתעלת סואץ, שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בצומת "לכסיקון-טרטור", ליד "החווה הסינית", נפגע רפי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדגניה ב'. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם, אב חורג, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. חבריו לימי הילדות, מוריו בכפר ידידיה וחבריו בדגניה ב', הוציאו לאור חוברות לזכרו, ובהן דברים על דמותו.
