כהן, רוברט

רוברט (חיים), בן לולה ושמעון, נולד ביום י"ט בתמוז תשט"ו (9.7.1955) בטוניס שבטוניסיה, ועלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחיותיו בשנת תשט"ז (1956). הוא למד בבית-הספר היסודי "מעלות" שבעפולה עילית, וכשסיים שמונה שנות לימוד, הלך לפנימיית "שדה יעקב" ושם למד שנה אחת. ילד עירני ושמח בחלקו היה רוברט. ימי ילדותו עברו עליו בעפולה עילית, שם השתקעה המשפחה עם עלייתה ארצה. הוא התחנך במעון שהיה סמוך למקום עבודתה של אמו, ואחר כך הלך לגן הילדים. בבית-הספר היסודי התגלה כנער סקרן ותלמיד חרוץ. ביקש תמיד לדעת עוד ועוד, לא הסתפק בתשובות פשטניות ושאב מידע ודעת מספרים שקרא. חביב היה על מוריו, שהעריכו הן את שקדנותו והן את נימוסיו הנאים. גם ידידיו הצעירים לספסל הלימודים אהבו אותו. נער חברותי היה, השתתף בטיולים שנערכו מטעם בית-הספר, במסיבות ובמשחקים שונים. רוברט היה חבר בתנועת הנוער העובד ובשעות הפנאי שיחק בכדורגל. חבריו ספרו, שרוברט היה כדורגלן מעולה. הוא אהב את המשחק, היטיב לשחק וגם הקפיד לשמור על רוח ספורטיבית והוגנת. כשמלאו לו י"ג שנים, נחוג טקס הבר-מצווה שלו ברוב פאר והדר בבית הכנסת שבעפולה עילית. שנה אחר כך, בסיימו את חוק לימודיו היסודיים, עשה זמן מה בפנימיית "שדה יעקב" וגם למד גמרא ותורה בישיבת "דיסקין" שבירושלים. נער בן חמש-עשרה היה כשהחליט, שעליו לעזור לאמו לשאת בנטל הפרנסה. רוברט נטש את ספסל הלימודים ועבד בכל עבודה שהוצעה לו. את משכורתו נהג לתת לאמו, ולעצמו הקציב סכום זעום. בעל מצפון ולב רגיש היה, ולא יכול לעמוד מן הצד בעוד אביו ואמו נאבקים על קיומם. לימים, כשנישאה אחותו מרסל, עזב את בית הוריו והתגורר עמה ועם בעלה. רוברט עבד אז כטייח וכבנאי, ולא נעדר אף יום אחד ממקום העבודה. יותר משנתיים ימים עשה רוברט בבית אחותו, והיא ספרה על העזרה החומרית והרוחנית שהגיש לה ולבעלה, ועל התנהגותו הנאה. כשנולד למרסל בן בכור ורוברט הפך דוד – לא ידע נפשו מרוב שמחה. הוא סירב לבשר על הולדת הבן באמצעות הטלפון ונסע בעצמו להודיע זאת להוריו, לאחיו ולאחיותיו. "רוברט היה האח הקטן, האהוב עלי מכולם", אומרת מרסל. "ערב גיוסו לצה"ל היה עלם יפה תואר. ידענו שאפשר לסמוך עליו". רוברט גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973, ולאחר הטירונות הוצב לחיל הים. חבריו לשייטת מספרים, שהיה חייל מסור ושימש דוגמא לכל במזגו הטוב ובסבילותו. סיפר מפקדו: "נוכחתי לדעת, שרוברט הוא 'בחור זהב' במלוא מובן המלה. הוא לא חסך מאמץ למילוי תפקידו במסירות כנהג ביחידה קרבית, שעל גלגליה נסע במרחבי הארץ, מן הצפון עד סיני והתעלה". בימי שירותו בצבא הקפיד רוברט לכתוב אל הוריו, אל אחיו ואחיותיו, ודאג לשלומם. כשבא הביתה לחופשה קצרה, ביקש לשמוע מבני משפחתו את כל החדשות. הוא עצמו לא הכביר מילים ומעולם לא התלונן. הוא הבין היטב ללב הוריו והשתדל שלא להדאיג אותם. במלחמת יום-הכיפורים שימש רוברט כנהג ביחידתו וביצע את המשימות שהוטלו עליו בלא דופי. לילות כימים עשה בשליחות מפקדיו וחסך תנומה מעיניו כדי לסייע לכוחות הלוחמים. ביום י"ז תשל"ד (12.11.1973) נספה בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, ציין מפקד היחידה שלו את תכונותיו היחידאיות, והדגיש את מסירותו. "מופת זה של רוברט ז"ל הוא ביטחון ישראל ומקור גאווה, שבו תוכלו למצוא תנחומים", חתם המפקד את מכתבו להורים השכולים. הוריו של רוברט תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בבת-ים.