כהן, ציון (“צ’יקו”)

בן שמעון ושושנה. נולד ביום כ"ה בשבט תש"א (22.2.1941) ברחובות. תחילה למד בבית ספר יסודי בכפר זרנוגה (ליד רחובות) ולאחר מכן המשיך בחוות הגדנ"ע שבחולדה ומשם יצא לקיבוץ כפר הנשיא. בהתגוררו בבית אחותו בשכונת התימנים בפרדס חנה עבד כטרקטוריסט, היה מסור לעבודתו והקפיד להופיע בכל יום ולעשותה באמונה. היה עליז ורוח הומור פעמה בקרבו תמיד. בהיותו בקיבוץ כפר הנשיא הגיע לגיל צבא ואז, בינואר 1959, גויס לצה"ל ונמצא בנח"ל מוצנח. הוא שרת בצבא בנאמנות והתגאה בתפקידו במערכות. לפני מלחמת ששת הימים קיבל צו קריאה וכשיצא לצבא בפעם האחרונה אמר לחבריו: "נמאס לשכב על החולות". אני מצפה לקבל פקודה מהמפקד – מלחמה או שלום, אך לא מצב ביניים". אולם נפלו לא איפשר לו לממש את השאיפה אשר היתה בלבבו להקים משפחה ואף לא זכה לראות את הנצחון הגדול. השתתף בקרב הפשיטה על מערכת התותחים בעורף מתחמי אום-כתף ובהסתערות לטיהור עמדות התותחים נפצע על ידי צרור, נחבש וקיבל טיפול רפואי תחת אש האויב, הוצא מן השטח על כתפי חבריו – ובדרך הנסיגה נפח את נשמתו. זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) הוא היום השני לקרבות. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות. מפקד הפלוגה, אשר בה שירת ציון כשש שנים במילואים, כתב כי כבר באימון הראשון שהיה קשה ומפרך לגבי חיילי מילואים התבלט ציון בכוח הרצון ובהחלטה הנחושה להיות עם כל חבריו במחלקת המרגמות הגדודית גם בשעות של מאמץ וקושי ותמיד היה במצב רוח מרומם. מפקד יחידתו, במכתב התנחומים למשפחה, ציין כי בקרב אשר בו השתתף גילה ציון גבורה ונכונות להקריב עצמו למען עמו.