כהן, ערן

ערן, בן בטי ושלמה, נולד ביום כ"ט בשבט תש"י (16.2.1950), בקיבוץ דגניה א'. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית החינוך המשותף בדגניה א' ואחר-כך המשיך ולמד בבית-הספר התיכון הקיבוצי בבית-ירח. כבר מילדותו התבלט ערן בקבוצת בני גילו במשק, כאחד הילדים המחוננים ובעלי הכישרונות. מתמיד הייתה לו זיקה מיוחדת לענייני רוח והיא גברה והתחזקה בתקופת נעוריו, בימי לימודיו בבית-הספר התיכון, שם בחר במגמה ההומניסטית. חיבוריו מתקופה זו עוררו תמיד עניין רב. הם הצטיינו ביכולת הפשטה ובבגרות שכלית, שחרגו הרבה מהמקובל לגבי בני גילו. את כל מעשיו עשה במסירות ומתוך רגש אחריות ושאף תמיד לשלמות. עקשן היה וידע לעמוד על דעתו ולהיאבק בקשיים שקמו בדרכו. ידידיו הקרובים זוכרים אותו כאדם נעים הליכות ואיש שיחה. הייתה בו מידה של ביישנות ושל התאפקות, אולם את דבריו ניסח תמיד בבהירות ובתקיפות, והם עוררו מחשבה והוסיפו להעסיק את בני שיחו עוד שעות רבות לאחר השיחה. ערן היה בעל חוש ביקורת מפותח. גישתו אל החיים ואל החברה הייתה מחמירה אולם הוא ידע גם שעות של עליצות ושמחה. בחגיגות ובמסיבות ידע לשמוח בכל מאודו והיה רוקד עד לאפיסת הכוחות. הבחור הרציני תמיד, בעל המחשבה המעמיקה היה הופך פתאום עליז ושמח עד כדי השתוללות. ערן ידע לקשור קשרים הדוקים עם הבריות. כל מי שפגש בו חש מיד באווירה של אמון ואהדה, שאפפה אותו. קשרים מיוחדים במינם היו בינו לבין בני משפחתו. המכתבים שכתב לכולם במשותף ולכל אחד מהם לחוד, מעידים עד כמה היה יחסו חם, עמוק ואישי. לאחר שסיים את לימודיו בבית ירח נמצא מתאים להשתתף בקורס טיס. לבטיו לא נמשכו זמן רב, וכשקיבל את צו הגיוס כבר החליט על דרכו לעתיד. ערן גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1968 והתנדב לחיל האוויר. הוא השתתף בקורס טיס ועבר את מרבית שלביו, לרבות קורס צניחה וקורס קצינים, אך לפני תום הקורס הוצע לו לעבור לקורס נווטים. הוא נענה להצעת מפקדיו וסיים בהצלחה גדולה קורס נווטים במטוסי "פנטום". בהערכות מפקדים נכתב עליו שהוא "בעל אופי נוח אך דינאמי, מקריב הרבה על מנת לשפר ולייעל וממלא תפקידו בהצלחה רבה". בחוות הדעת התקופתיות, הנהוגות בצה"ל לגבי קצינים, זכה ערן תמיד להערכה חיובית ביותר ברוב הסעיפים. הוא הוגדר כקצין בעל הצלחה יוצאת מן הכלל בתחום השליטה והמנהיגות, מסור ואחראי ביותר, מזדהה באופן מלא עם אנשי צוותו ובעל ידע מקצועי מעולה. בזכות כישרונותיו ואישיותו עלה במהירות בסולם הדרגות. תוך כדי עבודתו בטייסת הכיר את רותי, אשתו לעתיד. לאחר נישואיהם החלו לתכנן את דרכם לעתיד כשהם מתלבטים לגבי בחירת המקום שיבנו בו את ביתם. אך הם לא הספיקו לממש את תכניותיהם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ערן בקרבות הבלימה בשתי החזיתות, הסורית והמצרית, בתפקיד נווט במטוס "פנטום". הוא השתתף בגיחות רבות אל עומק שטח האויב וניצל פעמים רבות בנס ממערכי הטילים הצפופים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), כאשר שב מהתקפה על מטרות ליד מנסורה שבמצרים, ולאחר פעולה מוצלחת של ניתוק כל התקשורת הפנימית והחיצונית של מצרים, נפגע מטוסו באש מטוסים והוא נהרג. ערן הוכרז כנעדר והוקמה לזכרו מצבה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל, בין מצבות הנעדרים. ב- 1.6.1995, לאחר 21 וחצי שנות העדרות, הוחזרה גופתו של ערן ארצה והוא הובא למנוחות בבית העלמין בדגניה א' ביום י"ד בסיוון תשנ"ה (12.6.1995). השאיר אחריו אישה, הורים, אח – עמיאל ואחות – שולמית כהן-פרץ. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. המשפחה, ידידים וחברים הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מכתבים ודברי חברים על דמותו.