בנם הצעיר של זהבה ויחיא. עמי נולד בקדימה ביום י' בתמוז תשל"ה (19.6.1975). אח לדוד, ענת, אילן, דנה ותמי, תאומתו. בגיל צעיר עבר עמי עם משפחתו מהיישוב קדימה לנתניה, ובעיר זו הוא גדל והתחנך. ראשית חינוכו בבית ספר יסודי "שורשים", ומשם המשיך לתיכון "אורט – טשרניחובסקי", בו סיים י"ב כיתות. בתום לימודיו, התגייס עמי לצה"ל ב-23.11.1993. הוא שירת שירות מלא כלוחם בחטיבת גבעתי, בגדוד "רותם". עמי היה אחד מהחיילים המצטיינים בפלוגה בה שירת, מילא את תפקידו ללא כל דופי, ותמיד היה נכון לסייע לכל אחד מחבריו ולתרום לכל פעילות של הפלוגה. בספר המחזור של היחידה נכתב עליו: "נהג נגמ"ש בהרצה, את המטול הוא לא רצה, קשר תמיד רצה להיות, ורוקד על המטות, במד"סים תמיד משקיע, ועם הראשונים תמיד מגיע." במהלך שירותו הוענקה לעמי תעודת הצטיינות מידי אלוף פיקוד מרכז. הוא סיים שירות מלא והשתחרר בדרגת סמל ראשון. אחרי שחרורו משירות סדיר עבר עמי קורס אבטחה מתקדם, ובסיומו החל לעבוד כמאבטח בשגרירות ארצות הברית בתל אביב. "עמי היה בחור כארז", מספרת גיסתו, "נעים הליכות, מסור להוריו, בחור אכפתי ואוהב … אישיותו התאפיינה בעזרה לזולת, הוא הקדיש את כל כולו להתנדבות בלא כל תמורה כספית". עמי אכן הירבה להתנדב. הוא השתתף בפעילות המשמר האזרחי בעירו נתניה, התנדב בעמותה למען העיוור, ונהג לתרום חלק משכרו החודשי כמאבטח בשגרירות למטרות צדקה שונות: בחדרו היו כמה קופות צדקה, בהן אסף כסף לנזקקים. במהלך השבעה הגיעו לבית המשפחה עשרות אנשים זרים, אשר התברר למשפחה כי עמי סייע להם בדרכים שונות. עיקר זמן התנדבותו של עמי הוקדש לעמותת "עלם", עמותה לנוער במצבי סיכון, מהם אף קיבל תעודת הוקרה לציון פעילותו הברוכה. אלכס סיפר: "שנינו התנדבנו בעמותת עלם, למען נוער במצוקה. הכרתי אדם שנתן מעל ומעבר לטובת הנוער בנתניה: רץ וסייע לנוער, ניסה לגייס תרומות וכדומה". הדה, שהתנדבה לצידו, סיפרה: "הכרתי את עמי במסגרת פעילות התנדבותית משותפת בעמותת עלם-נתניה ואני חייבת לציין שזו הייתה זכות גדולה. למרות מטלות היום-יום המתישות הוא מצא תמיד זמן לסייע, לתרום, להתנדב, ותמיד עם חיוך ובנועם הליכות". בזמנו החופשי עמי אהב לעסוק בספורט אתגרי. עיקר תחביביו, שאותם טיפח מנעוריו, היו רכיבה על סוסים וטיפול בהם בחווה, גלישה בים, נסיעה באופנועי שטח וצניחה חופשית. משבגר הוא גם אהב לטייל בעולם עם חבריו. בראשית שנת 2002 הכיר עמי את גלית, השניים היו לזוג אוהב ועמי היה לבן בית בבית משפחתה. הם תכננו להינשא במחצית 2003. ביום 24.2.2003 התגייס עמי לשירות מילואים בן חודש. זמן מה קודם לכן הוא קיבל פטור ממילואים בשל בעיה רפואית, אך התעקש להתגייס כדי להיות עם חבריו ולהקל על העומס ביחידה. עמי נפל בקרב מדרום לבית לחם ביום י"ד באדר ב' תשס"ג (18.3.2003), בהיתקלות כוח של היחידה עם ראש זרוע החמאס. בן עשרים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. עמי הותיר הורים, שלוש אחיות, שני אחים וארוסה. עמי הועלה לדרגת רב-סמל אחרי נפילתו. רחל, חברת המשפחה מנתניה, כתבה: "עמי היה בחור יחיד ומיוחד, תמיד ראשון למתן עזרה, תמיד חושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו. אנחנו המומים שהמלאך הזה הלך מאיתנו. אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים? עכשיו אנחנו בטוחים!" בשגרירות ארצות הברית בתל אביב, מקום עבודתו של עמי, פורסמה חוברת לזכרו.
