כהן, עמוס

בן הזקונים של יהודית ומיכאל הכהן, שעלו לארץ בשנות החמישים מאירן והשתקעו בפרדס חנה. עמוס נולד ביום כ"ח בתמוז תשכ"ב (30.7.1962) בפרדס חנה. הוא סיים את בית-הספר היסודי "ישורון", המשיך ולמד שנתיים בבית-ספר חקלאי – שניהם בפרדס חנה – וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט-שומרון" בבנימינה במגמת מכניקה עדינה. עמוס היה אהוב על ילדי פרדס חנה, שהיו מצטופפים סביבו ומבקשים ממנו שיספר להם סיפורים, ועל הנוער המקומי שפעל במסגרת מועדון נוער "רעים" בתוך מקלט עזוב. עמוס אהב ספורט: כדורגל ושחייה, ועסק בפיתוח כושרו הגופני, אך אהבתו הגדולה הייתה המשק החקלאי וכל הקשור בו. הוא גידל בחצר ביתו יוני דואר ויוני נוי, תרנגולות בדואיות ותרנגולי קרב, כבשים וארנבות. עמוס ראה את עתידו בטיפוח כרמי הגפנים שרכשה משפחתו בעמל רב בסביבת גבעת עדה. עמוס גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1980, והתנדב לשרת בחטיבת חיל-הרגלים "גולני". הוא היה חייל טוב ומסור, ואף נבחר בתום אימוני החורף של החטיבה כחייל פלוגתי מצטיין. עמוס התבלט בין חבריו בכוח מנהיגותו החיובית, והיה בזה לעזר למפקדיו. בחוש ההומור שלו הוא ידע לפרוק מתחים ולהשכיח מרירויות ותקלות. עמוס תמיד היה עסוק וטרוד ומפקדיו כמעט שלא ראוהו נח. הצטיינותו הייתה לשם דבר בגדוד ובפלוגה. הוא שירת כמקלען, ואף עבר קורס צלפים. חבריו לנשק, שאהבוהו והעריכוהו במיוחד, אמרו עליו: "כל אשר עשה – עשה טוב". ביום ט"ו במנחם-אב תשמ"ב (4.8.1982), נפל עמוס בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפרדס חנה. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת רב-טוראי. עמוס השאיר הורים, שני אחים ואחות. במכתב התנחומים של מפקדו, נכתב: "בלכתו של עמוס מאיתנו נשאר הגדוד מיותם מאחד מבחירי לוחמיו…חיוכו הטוב, חריצותו ויושרו היו כדבר מובן מאליו בכל אשר פנה. היה כל-כך אהוד על חבריו ועל מפקדיו שגם מלים לא יכולות לבטא זאת… מעולם לא התאונן על קשיים ובעיות, ונכון היה לבצע כל משימה שהוטלה עליו בצורה הטובה ביותר"