כהן, עידו מאיר

בנם של מריון וסטפן. עידו מאיר נולד בחיפה בי"ג בתשרי תשכ"ח (17.10.1967), הבן השני במשפחה, אח לנטע וליפעת. עידו גדל והתחנך בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "מעלה הכרמל", המשיך לחטיבת ביניים בבית הספר הריאלי העברי ומשם ללימודים בתיכון "חוגים", בו סיים בהצלחה את המגמה הביולוגית בשנת 1985. עידו בחר במגמה זו אחרי שמילדות הוא אהב מאוד את הטבע, גידל חיות שונות ומיוחדות וחקר אותן. כחלק מאהבתו לטבע עידו נמשך מאוד אל הים, ולפני גיוסו לצה"ל עבר קורס צלילה במסגרת גדנ"ע צלילה. לאורך כל שנות לימודיו עידו הוערך כתלמיד נבון מאוד, מה שלא מנע ממנו להיות שותף לחבריו במעשי קונדס רבים. עידו התגייס לצה"ל בשנת 1986. הוא שאף לתרום למדינה ככל יכולתו, ייחס חשיבות רבה לשירות צבאי ביחידה קרבית מובחרת וכהמשך לאהבתו לים הגיע לשייטת 13, קומנדו חיל הים. עידו סיים בשייטת טירונות וקורס מ"כים והתקדם לדרגת סמל, אך במהלך השירות הוא חלה במחלה קשה והוכר כנכה צה"ל. למרות מחלתו עידו לא עצר לשנייה, וחי חיים דינמיים ומלאי משמעות. לאחר שחרורו מהצבא הוא יצא לטייל בעולם, עבד זמן מה באירופה וחזר ללימודים בארץ. בשנת 1992 עידו סיים תואר ראשון בטכניון בחיפה, בפקולטה לביולוגיה. הוא המשיך לתואר שני בפקולטה לביוכימיה באוניברסיטת ת"א, אותו סיים ב-1996. בשנת 2002 עידו סיים את לימודיו לתואר דוקטור במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע ברחובות. בשנת 2006 ד"ר עידו כהן סיים תואר שני נוסף במינהל עסקים, בתכנית קלוג-רקנאטי באוניברסיטת תל אביב (תכנית בינלאומית למנהלים בשיתוף אוניברסיטת נורת'ווסטרן משיקגו). בשנת 1995 עידו נישא לאילת ולבני הזוג נולדו שלוש בנות: רוני נולדה בשנת 1998, גל נולדה בשנת 2000 ושירה בת הזקונים נולדה בשנת 2004. בעקבות אהבתם לצפון הארץ עברה המשפחה לגור ברמות נפתלי, ולאחר מכן בכפר ורדים. במשך השנים עידו עבד כמנהל וכיזם, ושילב בעבודותיו מדע ועסקים. בין היתר הוא היה מנכ"ל של חברות סטארט אפ, מנהל פיתוח עסקי ובעל חברה שעסקה בהשקעות ובייעוץ. כן היה עידו מרצה לביוטכנולוגיה ובוחן פרויקטים. עידו היה בעל ואב למופת, אוהב ואהוב במשפחתו ובקרב חבריו הרבים. סיפרה רעייתו אילת: "בכלל לא פשוט היה לחיות איתך, עם האנרגיות האינסופיות שסוחפות ולוקחות איתן גם את האנרגיות שלך. עם העקשנות, עם היכולת המדהימה להתעסק במיליון נושאים ולהפעיל מיליון אנשים. הרבה פעמים מצאתי את עצמי עוסקת פשוט בבלימה. אבל איזה איש מרתק! איזה איש חכם! … איזה אבא היית. כמה אהבת את הבנות, כמה חשוב היה לך להיות מעורב בהכול. אפילו לקנות בגדים איתן התעקשת! שלא לדבר על שיעורים – שם כמעט ולא נתת לי דריסת רגל. והילדות כבר למדו כמה אבא אוהב כשיש להן שיעורים בגיאומטריה או במתמטיקה … רק בתנ"ך עשית לי טובה והשארת לי לעזור להן …" בבלוג שניהל בעת מחלתו כתב עידו על רעייתו: "איזה מזל שיש לי את אילת. האינטראקציה בינינו היא כמו פרפטום מובילה של אושר ואופטימיות. אני משרה עליה שמחה ואופטימיות, היא מחזירה כפליים וחוזר חלילה". לאורך כל חייו היה עידו מעורב בפוליטיקה ובחברה, הירבה להביע את דעותיו באמצעי התקשורת השונים וכתב מאמרים, בעיקר בנושאים חברתיים שקשורים למדינה. עידו ייחס חשיבות עליונה להתנדבות, לדאגה לחלשים, ולחם בדבקות לתיקון עוולות. במהלך השנים הוא תרם והתרים רבים, חברים ואנשי עסקים, לפרויקטים חברתיים שונים. בין היתר הוא יזם והוביל פרויקט ענק של תמיכה באוכלוסיות חלשות ביישובי הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה ב-2006, היה שותף בפרויקט שילוב אקדמאים אתיופים בעבודה, חיבר בין תורמים מחו"ל לנזקקים בארץ ועוד. על פעולותיו אלו זכה עידו לתעודות הוקרה רבות. הדס, מרכזת חינוך בגליל העליון, סיפרה: "עידו תמיד היה מוכן לעזור ככל יכולתו ולשתף פעולה עם כל בקשה של צוות העמותה לקידום החינוך המדעי במיג"ל. לאחר שעזב חידשנו עמו את הקשר עקב קשיים במצבה הכלכלי של העמותה. עידו מיד התייצב ומימן מלגות לתלמידים. אח"כ כשפנינו אליו הוא הצליח להשיג תרומות לגן לילדים עם צרכים מיוחדים בקריית שמונה. הוא עשה זאת באהבה ובאופן טבעי, ואפילו דאג להביא ציוד במו ידיו". דני, חבר של עידו, סיפר: "עידו הצליח להטמיע בכל מי שנגע בו סט ערכים שקשה למצוא כמכלול אצל אדם אחד: החברות, המנהיגות הטבעית, החתירה למצוינות בכל תחום, הדאגה לזולת, התרומה לקהילה, הסובלנות לאחר, החשיבה לטווח ארוך, הראייה הרחבה ויכולת הביצוע המרשימה. יחד עם זאת הייתה לו יכולת נדירה לרדת לפרטים בזמן התכנון, להיות דעתן כמעט בכל תחום ורצון לשנות ולהשפיע בכדי להפוך את המקום שאנחנו חיים בו לטוב יותר לנו ולילדינו". תחביביו של עידו היו רבים ומגוונים :הוא אהב ספורט אתגרי ואקסטרים (דאייה, צניחת רחיפה, אופניים, סנפלינג, צלילה, אופנועים ועוד), ארגן טיולי ג'יפים ואופניים ברחבי הארץ ואף סחף את חבריו הרבים למסעות צלילה ברחבי העולם. בטיולים עידו הירבה לצלם נופים מרהיבים ובעלי חיים בטבע. עידו אהב להתעסק עם מחשבים וגאדג'טים למיניהם, ובשעות הפנאי נהג לפתור תשבצי היגיון. הוא גם היה חובב של אוכל משובח, ואף הכין בעצמו יינות מצוינים מענבי הגליל העליון. טל ועופר, חברי המשפחה, סיפרו על טיול משותף: "… טיול של שתי משפחות עמוסות ילדים ואתה עוצר את הג'יפ בכניסה לשביל לא מוגדר, בין אי שם לאי פה, כולם ממש זולגים מהרכב וטור נלהב מסתדר מאחוריך, מתחיל את המסע הקסום אל עולמות חדשים … פתאום כל 'חזזית סלעים' היא קסם ופלא ולא כתם צבע חריג בנוף. לכל צמח יש טעם וכל עץ מחייב בחינה מעמיקה והמסע הקצר הזה, שעבור רובנו היה מסתכם באמירה 'הלכנו בשביל בינות לעצים', הופך איתך לחוויה של גילוי ולמידה, לחוויה של עושר ידע שאין לו סוף". מיכה, חבר של עידו, סיפר: "להיות חבר של עידו היא זכות עילאית ורצוי אך לא הכרחי להיות בעל התכונות הבאות: 1. אהבת אדם ונתינה אינסופית. 2. אנרגיה אינסופית. 3. יכולת ארגון. 4. שמחת חיים. 5. חוכמה ותחכום. 6. קידוש ערך החברות. 7. צניעות. 8. וכן כמו שכולנו זוכרים היטב סבלנות לנאומים פוליטיים ואפוקליפטיים. והתמורה היא בידיעה שזכינו בתואר הנכסף 'חבר של עידו', שאנו בחירי סגולה שזכינו בפרס הגדול שאין שני לו". בשנת 2007 חלה החמרה במחלתו של עידו שהחלה בימי הצבא, ובשנים הבאות הוא ניהל מאבק הרואי לחיים. המאבק כלל ניתוח מיוחד בבית חולים בניו יורק וטיפולים בבית חולים "תל השומר". במהלכו המשפחה עברה במחצית שנת 2010 לגור בבנימינה. סיפר סיוון, חבר של עידו מכפר ורדים: "תחילה דאגתי מהאופן בו דיברת על הסרטן שלך. דיברת עליו כאילו לא מדובר בך. טעיתי לחשוב שאתה מכחיש. שאינך מבין את חומרת המצב. עם הזמן הבנתי שזה פשוט אתה. לא חשוב כמה קשה המצב, אתה נלחם. נלחם בהגיון, נלחם באומץ, לא יכול ולא יודע לוותר לעצמך לרגע. חושב חיובי, לא שוקע ברחמים עצמיים, לא שואל למה אני. רק מנהל מאבק נחוש ועיקש, מאבק איום ונורא, נלחם את מלחמת חייך, באצילות הנפש הזו שלך, שרק הנפש היפה שלך ידעה להפיק, כאילו אין שם גוף כואב שהולך ואוכל את עצמו". במהלך מחלתו עידו כתב החל מחודש יוני 2010 בלוג מרתק ברשת האינטרנט, בו עדכן כמעט מדי יום את חבריו הרבים במצבו ובמאבקו. בכותרת הבלוג כתב: "הבלוג הזה נכתב במקור כדי לעדכן את חברי ומשפחתי בהתפתחויות היומיות בסיבוב השלישי של ההתמודדות עם מחלתי. הבלוג עורר עניין ונוספו קוראים שאינם מהמעגל הקרוב והם מוזמנים להישאר. עם זאת, החלטתי לשמור על סגנון הכתיבה האינטימי והחושפני". הבלוג היווה השראה לאנשים רבים, והעדכונים זכו לתגובות רבות וחמות. כתובת הבלוג:http://3rdvictory.blogspot.comc. עידו נפטר ביום ט"ו בטבת תשע"א (22.12.2010). בן ארבעים ושלוש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין כרמל. הותיר אישה ושלוש בנות, הורים ושתי אחיות. אחרי פטירתו של עידו פרסמה משפחתו בבלוג: "עידו היקר והאהוב שלנו נפרד מאיתנו היום בצהריים, רגוע, שליו, ועטוף באהבה ובמשפחה. ליוויתם את עידו ואותנו בדרך הארוכה. כל אלו שהקיפו אותנו בשפע של עזרה, תמיכה ואהבה חיממו את ליבו של עידו וחיזקו אותו ואותנו. תודה מעומק ליבנו על כך. עידו נגע בלב כל מי שהכיר אותו, ובכך נטע בתוך כולנו מעט מאורו, שיישאר איתנו לעד. בלכתו השאיר אחריו אהבה גדולה, מורשת מופלאה של גבורה ונחישות, ואהבת חיים. הוא הפך את כולנו לאנשים טובים יותר". ספדה אילת, רעייתו של עידו: "עידו יקר יקר שלי, כל כך התקרבנו בתקופה האחרונה המאוד מאוד קשה שעברנו. היינו כל כך צמודים, שעכשיו אני מרגישה כאילו ניתקו אותי מאינפוזיה, ואני צמאה והגוף בלי נוזלים … שאבתי ממך את הכוח להמשיך ולהילחם ביחד, אפילו על עוד קצת חלבון לגוף. אם אתה יכול, עם כל הסבל הלא יתואר שעברת, מי אני שאתלונן? איזה איש חזק! איזה גבר! איזה אבא! איזה אהוב אתה. פשוט לא יכולה לתפוס שיותר לא אשמע את קולך. לא אדע מה אתה חושב. תמיד היה לך מה להגיד – על כל דבר, ותמיד דברים של טעם. אוהב אנשים וחיים היית, ואנשים כל כך אוהבים אותך. בכל מקום שבו עברת, נוספו עוד כמה אנשים לרשימה האינסופית של חבריך … איש אהוב ויקר שלי, בסוף הסכמת להרפות מהחיים, ואני עוד לא ממש הרפיתי ממך. שמחה שלא כואב לך יותר, ויודעת שעד הסוף הרגשת עטוף באהבה. תנוח על משכבך בשלום, תמיד תהיה בליבנו". ספדו נטע ויפעת, אחיותיו של עידו: "עידו יקר שלנו. כל החיים היית לוחם. לחמת באומץ על האמת שלך, על הדרך שלך, על הגשמת חלומותיך, על השגת הבלתי אפשרי. לחמת על זכויותיך ועל זכויותיהם של אחרים ובמיוחד החלשים יותר. לחמת למען הצדק ולמען שינוי ותיקון … ולבסוף – המלחמה האחרונה – המלחמה לחיים. סיפור חיים בפני עצמו. סבלת ייסורים לא אנושיים, נפלת ונסדקת שוב ושוב. אך בכל פעם אספת את השברים, כנגד כל הסיכויים, כעוף החול – באומץ שאי אפשר לתאר התרוממת והמשכת הלאה. נאבקת בעוז על כל חודש ושבוע, על כל יום ובשעות האחרונות גם על כל נשימה, ולאורך כל הדרך- ניצחת! ניצחון ענק, ניצחון הרוח על הגוף. אך הניצחון היה גדול כל כך שאפילו גופך המופלא והחסון לא יכל לעמוד בו. כל חייך היית גיבור על, לוחם ללא חת. אתמול נגמרה המלחמה. עתה הגיעה עבורך עת שלום … אנחנו מודים על הזכות שהייתה לנו לחיות לצידך ואיתך חיים יוצאי דופן, מרתקים, מגוונים, מלאי השראה והגשמה, מאתגרים, מצחיקים, שמחים ומלאי אהבה … אתה היית עבור כולנו כוכב מאיר עוד בחייך, וככזה ואולי אף מאיר יותר תישאר בשבילנו כל חיינו. נגעת בחיים שלנו ובחיי מאות ואלפי האנשים שאי פעם הכירו אותך, ובלכתך אתה משאיר בכל אחד מאיתנו משהו ממך. אתה בדרכך תמשיך ותפעם בלבבות של כולנו ותאיר אותנו בהשראה, בכוח ובאור גדול". ספד לעידו חברו מיכה: "חיית את החיים האלו כאילו ידעת שהסוף קרוב הוא, דינמו אנושי שאינו יודע שובע ודוחף את כל הסובבים אותך … היית לנו יותר מחבר. היית המנהיג, המפקד, הרוח החיה, או אולי נכון לתאר זאת כסופה. היית הדבק המחבר, האדם שהעניק לכולנו ועוד לרבים וטובים שהכירו אותך, באופן ישיר וכאלו שלא, רגעים מופלאים של אושר ושמחה … כן, השם עידו בשנים מאז הכרנו מסמל את הטוב שבעולם הזה, את הטוב שבחיינו, וכך נזכור אותך תמיד. הפכת את העולם שסביבך למקום טוב יותר ואין זו קלישאה … בשבילך הגיעה העת לנוח, זמן לשלווה. הרי עשית כה רבות, הרבה יותר ממה שרוב בני האנוש מספיקים בחיים שלמים. ואנחנו כאן עצובים וכואבים מבטיחים להמשיך את דרכיך … עידו היקר לנו כל כך. תודה, תודה מקרב לב, תודה על שנגעת בנו כל כך"