עזר, בן יקותא ומסעוד, נולד ביום כ"ג באלול תשי"ג (3.9.1953) בצפת, ולמד בבית-הספר היסודי-דתי ובישיבת צפת. עזר היה תלמיד מצטיין, כיבד את הדת ואת מצוותיה, אך התעניין גם בתרבות חילונית. הוא הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה ומיסטיקה, כתב שירים, שאחדים מהם התפרסמו בעיתונות, כתב גם חיבורים רבים בנושאים שונים, ובשעות הפנאי עסק בספורט. אמר עליו הרב שמואל זילברמן מישיבת צפת: "עזר אהב מאוד את הישיבה והרגיש בה כבביתו. גם כשהיה בצבא, פקד את הישיבה בחופשותיו. ערכי הדת, החתירה לשלמות המידות ולגילוי היפה והטהור שבחיים – אלה היו הערכים, שנטבעו בנפשו ואשר אותם ניסה להגשים בכל אשר הלך. נשמה גדולה קיננה בו, האירה את חייו והדליקה את לבבו. הפשטות שלו, יושרו, הליכות חייו, כל אלה שבו את לב הבריות והקרינו אור ורוח גדולה. וכשם שאהב את הישיבה, כך גם היה אהוב עליה. היה לו קסם אישי מיוחד. חוט של חן היה משוך על פניו והיה חביב על כל מכריו וחבריו. שתקן היה מטבעו, תמים ורציני, ויחד עם זאת מחונן בחוש הומור שובבני ולבבי. הייתה בו חוכמת חיים מאוד מאוזנת וריאלית, ובצדה נשמה תוססת ומלהיבה. אנחנו ראינו בו את אחד ממגשימיו של חזון הישיבה. עזר היה מטובי בניה". על דברים אלה הוסיף חברו אריה: "עזר הקפיד על יחס חם ועזרה הדדית לחבריו. כולם הכירוהו כידיד נאמן. רבים העריצוהו והוקירוהו בשל דעתו האיתנה והיציבה, וכמובן גם בשל כשרונותיו המגוונים. החלפת דעות עמו הייתה בבחינת מוסר השכל, שכן עזר היה בקי בנושאים רבים משטחי החיים. תמיד עמד במוקד ההתרחשויות ובכל אירוע נטל חלק פעיל. עזר היה גם עניו מאוד. כאשר רצו שיקרא את ברכת המחזור בסוף שנת הלימודים, התעקש ואמר שכבוד זה מגיע לטובים ממנו. הוא האמין באמונה שלמה, שניתן לתקן את העולם רק בעזרתה של התורה, ורצה להקדיש את חייו ללימוד התורה". בשיח חברים נזכרו ידידיו: "נמוך וצנום, שקט ומופנם מעט, חביב ונעים הליכות – כך מצטיירת דמותו לעינינו. הוא היה אהוד ומקובל על כולם, ומעולם לא פתח בריב. אם קרה שאחרים רבו, מיהר הוא להשכין שלום. הוא העמיק מאוד בכל נושא שלקח על עצמו, ורמת האינטליגנציה שלו הייתה גבוהה, ללא ספק. יחד עם זאת היה ספורטאי מעולה. בכדורגל קשה מאוד היה להדביק את תנועותיו המהירות והמדויקות, וכמו-כן בכדורסל. עזר בורך בכל המעלות, שאדם חפץ בהן ואשר אחרים חפצים למוצאן אצל הבריות". עזר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והוצב לחיל הרפואה, שם השלים קורס חובשים וקורס חובשים קרביים. על תקופת שירותו סיפר הרופא החטיבתי ד"ר יעקב: "כל תפקיד שהוטל על עזר, בוצע באופן מושלם. את כל אשר עשה, עשה בשקט, ביעילות, ללא שאלות מיותרות וללא טרוניות. הוא גם נהג להתנדב לעתים קרובות ולעזור במקום שצריך". והוסיף הרב הצבאי, סרן שניאור: "עזר היה שייך לטיפוס של אנשים נעימים ומוצלחים, שתמיד אתה רוצה להיזכר בהם. עזר ידע לשמור על המצוות בעת שירותו, ויחד עם זאת לא התנזר ממפגשים עם שאר החיילים. מפגשים כאלו לא השפיעו עליו לרעה, אלא להיפך: לעתים גם השפיעו על האחרים לטובה. עזר היה חייל 'יקר ערך' ליחידה". במלחמת יום-הכיפורים שירת עזר כחובש קרבי ברמת הגולן. על מהלך הקרבות מספר רופא החטיבה: "היינו בטרנג'יה, שבתוך סוריה, כאשר קיבלנו הודעה באלחוט על נפגעים רבים בדרך למזרעת בית ג'אן. לקחתי עמי את אחד החובשים ועליתי לאמבולנס, לנוע לכיוון המקום. עזר, שראה אותנו מתכוננים לצאת, הגיע בריצה וביקש להצטרף. מכיוון שלא היה מקום באמבולנס, עלה על הזחל"ם ופקד על הנהג לנסוע אחרינו. כשהגענו למקום היו שם פצועים רבים. עזר החל לטפל בהם תחת הפגזה קשה". ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) נפגע ונפל תוך כדי טיפול בפצועים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצפת. השאיר אחריו אב, אם, שלוש אחיות וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת שכלולים בה דברי חברים על דמותו וכמו כן שירים מפרי עטו
