כהן, עדי

בת מזל ומאיר. נולדה ביום י"ח בחשוון תשמ"ו (2.11.1985) בבית- החולים "רמב"ם" בחיפה, אחות לסיון ודניאלה. עדי התפתחה יפה, היתה מפונקת וחייכנית מאוד. עדידוש, כפי שכונתה בחיבה, גדלה והתחנכה בקרית ביאליק, למדה בבית-הספר היסודי "קדימה", בחטיבת-הביניים "אפק" ובבית-הספר התיכון "אורט" במגמת עיצוב ואופנה, תחום שהיה אהוב עליה במיוחד. עדידוש, ילדה יפה בפנימיותה ובחיצוניותה וחכמה מאוד, היתה מסורה לאסתטיקה ויופי והקדישה שעות לבני משפחתה בסידור השיער ובטיפוח הפנים. עדי אהבה מאוד להצטלם. היא פשוט אהבה את החיים ותרמה מעצמה ברצון. עדי הביטה על כולם בגובה העיניים והיתה מוכנה תמיד לעזור ולעודד כל מי שהיה זקוק לכך. עדי התגייסה לצה"ל בפברואר 2004, גדושה מוטיבציה לתרום למדינה ככל יכולתה. היא היתה נחושה בדעתה להיות לוחמת בצה"ל, התעקשה ועמדה על כך חרף התנגדותה של אמה ולבסוף קיבלה את מבוקשה – להיות לוחמת קרקל. אמה מספרת: "היא תמיד אמרה לי 'אמא, אם אני מתגייסת לצבא זה רק בתנאי שאתרום למדינה שבה גדלתי. אני רוצה ללכת בעקבות אחותי הגדולה ששירתה ביחידה קרבית בלבנון." עדי הספיקה להגשים את חלומה שלושה חודשים בלבד. ביום ו' בסיוון תשס"ד (26.5.2004) יצאה עדי עם חברותיה לבילוי בדיסקוטק, רקדה ועשתה שמח. בדרכה לביתה נהרגה בתאונת-דרכים והיא בת תשע-עשרה. עדי הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות – סיון ודניאלה. עם מותה נגדעו חלומותיה לסיים את שירותה כלוחמת, לטייל בתאילנד לאחר השחרור, ולהמשיך ללמוד. מפקד הפלוגה סגן תומר ויינטראוב כותב: "עדי התגייסה לשורות צה"ל בפברואר האחרון ונלחמה להגיע לפלוגה לוחמת בגדוד הקרקל. עדי החלה את הכשרתה בבסיס אימונים של בא"ח "גבעתי". עדי בחרה להתנדב להיות לוחמת בצבא ההגנה לישראל מתוך נכונות לתרום למדינה ולהשקיע קצת יותר, מה שהעיד על אופייה החזק ועל החינוך והערכים שעליהם גדלה וחונכה. עדי התבלטה ביכולת חברתית גבוהה והייתה אהודה בקרב חבריה לנשק."