כהן, סאלם

בן אהרן ושרה. נולד בשנת 1927 בבגדד. שם למד ב'יסודי' וב'תיכון' 'אליאנס' (כי"ח) והשתלם בשפות אנגלית, צרפתית וערבית. בתום לימודיו עבד בחברת-התעופה המצרית, כנציג יחסי-הציבור של החברה. עם הקמת המדינה החליטה המשפחה לעלות לארץ. היא עברה דרך מחנה-עולים באיראן, ובשנת תש"י (1950) הגיעה לארץ והתיישבה במושב בית-עזרא. בתחילה התגוררו באוהלים, עברו תלאות רבות, ואת בתיהם הקימו במו-ידיהם. באותו פרק-זמן נשא סאלם את רחל לאישה, והשניים התחילו להקים את משק המשפחה. סאלם התמחה בעיקר בגידולי-עצים – נטע פרדס ועצי- פרי אחרים וכן טיפח משק חי של עופות לפיטום. במחצית דצמבר 1950 גויס סאלם לצה"ל. הוא מילא את חובת השירות-הצבאי, על-אף גילו המבוגר יחסית, והשתחרר בדרגת רב-טוראי. בשנת 1951 נולדה בתו הראשונה – תקוה, שם הולם לימים הקשים שעברו המתיישבים בתחילת דרכם בארץ. במרוצת השנים נולדו עוד שתי בנות ושני בנים. הוא היה מסור למשפחה, את ילדיו שלח ללמוד גם כאשר המצב הכלכלי היה קשה-מאוד והמשק נזקק לידיים עובדות-עוזרות. משפחת סאלם היתה ידועה במושב כמשפחה אידילית, הבית היה פתוח לכל-נכנס, ואורחים רבים היו פוקדים אותו. אהבתו הגדולה השנייה היתה הפרדס המשותף של המושב. הוא נטע אותו וטיפל בו 20 שנה, והתייחס אליו כמו אל תינוק יוצא-חלציו. כל פגיעה בעץ היתה בבחינת פגיעה אישית בו. הוא השקיע הרבה מחשבה ועבודה בפיתוח הפרדס ששימש מקור-הכנסה חשוב למושב, ולא-אחת היו מגיעים אליו ממושבים שכנים לשמוע עצה-טובה בתחום הפרדסנות. שנתיים שימש גם כגזבר המושב. סאלם היה גאה כשהגיעו ימי-המילואים השנתיים שלו, והיה עליו ללבוש מדים. לפני מבצע-סיני נקרא לקורס-מ"כים, ויחד עם בוגרי הקורס נטל חלק בקרבות. במסגרת שירותו-הצבאי עבר גם קורס מש"ק-מקלעים וקורס מש"ק-חרמ"ש. כן, נטל חלק במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. מספר בנו, אהרן: "פרק-זמן קצר היינו -ארבעת בני- המשפחה – במדים. אני שירתי בצבא-הקבע; הבת, גילה, עמדה לפני שחרור מהשירות; הבן, וייז, רק התגייס; ואבא היה בשירות-מילואים – צריך היה רק להסתכל בו, כמה גאה היה". בספטמבר 1976 התנדב לשירות-מילואים מיוחד במפקדת מחוז-לכיש – וביום י"ט באלול תשל"ו (14.9.1976) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של מושב בית-עזרא. בן 50 היה בנופלו. השאיר אחריו אישה, שני בנים, שלוש בנות, אח ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סאלם היה אדם יקר, אדם ישר, נוח ואוהב את הבריות. לא עשה רעה לאיש. אהב לעזור לכל הפונים אליו, וכולם אהבו אותו. היה מנאמני הביטחון ביישוב, וגם את פעולתו האחרונה עשה בהתנדבות. סאלם היה מבעלי-המקצוע הטובים שלנו, הוא למד זאת בסדרה של קורסים, וידע מה חשיבותם של הנשק והאימונים לביטחוננו ולקיומנו. הוא ידע שלא אנחנו בחרנו להחזיק בנשק, אבל כדי לעמוד על נפשנו הכרח שנדע להחזיק בנשק – מה שלא ניתן לנו לעשות בגולה, שם הרגו יהודים מבלי שיוכלו להתגונן". לזכרו הקים המושב קרן לחלוקה בין בני מושב בית-עזרא הלומדים באוניברסיטאות. את פרסי הקרן מחלקים אחת לשנה ביום העצמאות.