כהן, נעים
בן אסתר ונסים, נולד בשנת 1914 בביירות, בירת לבנון. בשנת 1940 עלה לארץ כ"בלתי לגלי" והתיישב בטבריה. היה נשוי ואב לשני ילדים. בשנת 1941 התנדב לצי הבריטי, נפל בשבי הגרמנים באי כרתים והיה שבוי בגרמניה כחמש שנים. משחזר, לאחר הניצחון על גרמניה ושחרור השבויים, היה פעיל בארגון העלייה מסוריה ומלבנון. בפרוץ מלחמת-העצמאות, שירת בחטיבת "גולני", הגן על העיר העתיקה בטבריה ושירת במשלטים שונים וב"גדוד הירדן". מששוחררה טבריה וערביי העיר נטשו אותה, אמר למפקדו, שחיבבו והוקירו: "עד עתה הגינונו על בתינו ומשפחותינו, אבל מהיום עלינו לשמור על העיר מרחוק, למען לא יחזור האויב". בתום-לב ובמסירות הלך לכל אשר נשלח: לנקום נקמת עמו, לגאול פזורי-גולה, להגן מקרוב ומרחוק על עירו שאהב. כאשר נדמה היה כי הנה הגיע למנוחת-מה, נקפדו חייו הצעירים באופן טרגי. בערב ראש השנה תש"ט (3.9.1948) יצא לחופשה מהמשלט בסוסיתא לחוג את החג עם משפחתו וסמוך לביתו נדרס על-ידי משאית ומת לאחר שעה קצרה בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה. השאיר אישה בהריון וילד. ילדו השני נולד אחרי מותו.