כהן, נסים

בן חנה ופינחס, נולד ביום ח' בניסן תרע"ט (8.4.1919) בעדן, מושבת-כתר בריטית בגבול תימן. נסים קיבל חינוך מסורתי ולמד ב"חדר" כנהוג בעדתו. בשנת 1943 עלה לארץ והתיישב בפתח תקווה. הוא הצטרף ל"הפועל המזרחי" ועבד במשך שלוש שנים במחנות הצבא הבריטי, אחר-כך קיבל עבודה קבועה בבית- החרושת "המרצף", פירנס את משפחתו בכבוד ומשכרו הפריש מדי חודש בחודשו סכום לפרנסת הוריו שנשארו בעדן. היה איש שקט ונוח לבריות, אוהב שלום ורודף שלום. מאז עלייתו ארצה היה חבר ב"הגנה". היה מגויס גיוס חלקי בחטיבת "אלכסנדרוני" ומילא תפקידי-שמירה שהוטלו עליו עם תחילת מלחמת-העצמאות. כאשר נקרא בפעם האחרונה לצאת לשמירה אחרי יום עבודה קשה ומיגעת, נפרד מאישתו, חילק סוכריות ומגדנות לבנותיו, נשק להן ויצא למשלט. כשנפסק הקשר הטלפוני בין משלטו למשלט הסמוך, המרוחק ממנו כדי 600-700 מטר, הוטל עליו להעביר קשר. צרור כדורים ממקלע פגע בו והוא נפל בדרך, ליד ראש העין, ביום י"ז בחשוון תש"ט (19.11.1948). נסים הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בפתח תקווה. הניח אחריו אישה בהריון ושלוש בנות קטנות.