כהן, ניר (נירוש)

בן רחל ואהרון. נולד ביום כ"ד בשבט תשל"ט (21.2.1979) בדימונה. אח צעיר לאיציק ויהודה. ניר גדל והתחנך בדימונה, החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'דקלים' וסיימם בבית-הספר התיכון קמ"ג במגמת מכונאות רכב. ילד יפה וחייכן, שגדל והפך לנער בוגר מכפי גילו והנהיג את קבוצת החברים, שתמיד התייעצו עימו ולא זזו בלעדיו. במהלך לימודיו התיכוניים זכה פעמיים לקבל תעודות הצטיינות על השגיו הלימודיים והחברתיים. ניר עסק בספורט, שיחק בקבוצת הכדורגל בתיכון, השתתף בתחרויות ריצה ועסק באימוני פיתוח הגוף. המוסיקה היתה כל עולמו והוא למד נגינה בגיטרה. בנוסף התעניין בספרות ובהיסטוריה של ארץ-ישראל. ניר היה מסור מאוד לבני משפחתו ודאג במיוחד לאמו. בשלהי חודש מרס 1998, חודש לאחר מות אביו, התגייס ניר לצה"ל. הוא חלם להמשיך את דרכו של אביו ולשרת בגולני, אך עקב מותו של האב והצורך לשרת קרוב לבית הוצב בחיל- האוויר ושירת כנהג בטייסת. ניר היה מרוצה משירותו, התגאה בטייסת שבה שירת והעריץ את מפקדיו. חבריו ליחידה סיפרו על חבר שהחיוך לא מש מפניו, שאהב לעזור לכולם ונהג תמיד במידת הרחמים כלפי סובביו. ניר נפל בעת שירותו ביום כ"ו בכסלו תש"ס (5.12.1999), והוא בן עשרים. נטמן בבית- העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אם, שני אחים וחברה אוהבת. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. בטייסת שבה שירת ניר הוקמה פינת זיכרון ובה דברים שכתבו לזכרו חבריו ומפקדיו. אימו של ניר כתבה לזכרו: "אהבתיך בני! אהבה טהורה שתשתיתה אחווה, הבנה, רעות, ולבסוף – קרבת דם. אהבתיך בני! בשל אישיותך הנעלה. סגדתי לחיוך הנצחי על שפתיך. חיוך תמידי שריחף על חייך. גאוותי היתה בכל עת! מראך במדים, שכמו נתפרו עבורך הותירו את לבי הולם ורוטט. אהבתיך בני יותר מכל. קרבתך ועצותיך נסכו בי ביטחון ולכתך הותירנו בוהים לחיצון. אהבתיך בני. הוי אלוהים! מדוע בוחר אתה רק בטובים? אכן היטבת לבחור – את ניר שלי, ואת המלאך שבינינו לקטוף. אהבתיך בני לעד. יהי זכרך ברוך."