כהן, ניסים

בנם הבכור של לאה-מניוליאה ומנחם. נולד ביום כ"ה בתשרי תש"ח (9.10.1947) בבולגריה. אח לסמי. בואו של ניסים לעולם הפתיע את הוריו כנס, כיוון שנולד להם רק לאחר חמש שנות נישואין. במלאת לו שנה עלתה משפחתו ארצה והשתקעה ביפו. ניסים למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו, ולאחר מכן יצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1965 התגייס ניסים לשירות חובה במשמר הגבול כשוטר, מפני שביקש להמשיך את מורשת דודו שהיה גם הוא איש משמר הגבול. לאחר תקופת טירונות והכשרה, הוצב כלוחם בפלוגה ז', ושירת בעמק הירדן. בקרב שוטרי הפלוגה היה ידוע כחייל אמין שאפשר לסמוך עליו, ותמיד עשה את המוטל עליו באופן יסודי ומקצועי. ניסים היה קשור מאוד למשפחתו, וכל אימת שיצא לחופשה, עזר להוריו ככל האפשר. בשבת 8.10.1966 היה אמור ניסים כהן לצאת לביתו ולחגוג את יום הולדתו עם המשפחה, אך הוא ויתר על היציאה הביתה כשהתנדב להחליף חייל אחר שחלה. מספרת בת דודתו רגינה טוהר ורסנו, באותה שבת עמד ניסים לבקש את ידה של חברתו. במשך כשנה וחצי עד אמצע 1966 התרחשו בגבול סוריה-ישראל תקריות שכונו "המלחמה על המים" ושהובילו לבסוף לפרוץ מלחמת ששת הימים. הסורים ניסו להטות את מקורות הירדן ולגרום לפגיעה קשה במשק המים הישראלי, וכמענה תקפו טנקים ומטוסים של צה"ל את הטרקטורים הסוריים. הפלג הקיצוני של הבעת' תפס את השלטון בסוריה והמשיך בקו התוקפני נגד ישראל. בספטמבר הודיעה סוריה כי צבאה יסייע לפת"ח באימונים ובמימון, ובאוקטובר 1966, בתמיכת ברית המועצות, יצאו מנהיגי סוריה בקריאה רשמית לגיוס כללי לצבא ולמלחמה עממית בישראל. בחודשים אוקטובר-נובמבר רבו והלכו חדירות של מחבלים משטחה של ירדן לישראל. בלילה שבין כ"ד לכ"ה בתשרי תשכ"ז (8-9.10.1966) נשמעו שלושה קולות נפץ כה עזים מכיוון ואדי אל-חמה, עד כי שמשות התנפצו בקיבוץ שער הגולן שבעמק הירדן. בערה נראתה כקילומטר וחצי מהקיבוץ וכוח של משמר הגבול שמנה שישה איש יצא מיד בג'יפ אל השטח. אליהם הצטרפו שלושה חיילים בקומנדקר צבאי. חיילי הכוח בדקו את אחד ממכוני השאיבה של קיבוץ שער הגולן והמשיכו למחסן כלי העבודה, השוכן כשלוש מאות מטרים צפונית-מזרחית לקיבוץ. בסריקות ראשוניות התברר לשוטרי מג"ב כי חוליית מחבלים חיבלה במקום ופוצצה את המחסן וטריילר עמוס ארגזי אשכוליות. מסביב למחסן שנהרס לחלוטין היו מפוזרים כלי העבודה. החיילים המשיכו לנסוע בדרך עפר בשדות שער הגולן, לעבר מכון המים השני. בשעה 23:30 בלילה עלה הג'יפ על מוקש רב עוצמה, התרסק וארבעת יושביו נהרגו, ובהם ניסים כהן. חבריו שנהרגו עמו היו: סמל יוסף עמר, השוטר יעקב גיגי והשוטר אברהם לוי. שני חיילים נוספים שישבו בקומנדקר נפצעו באותה תקרית. שביל העפר שבו הוטמן המוקש שימש את חברי המשק והוביל למטעים שנמצאו לאורך הגבול. המקום נמצא מחוץ לאזור המפורז, כקילומטר מערבית מגבול ירדן וכקילומטר צפונית מגבול סוריה. בעקבות האירוע הקשה הגישה ישראל תלונה חריפה לוועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית. השוטר ניסים כהן נפל בפעילות מבצעית והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב. לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, הגיע לשבעה כדי לנחם את המשפחה באופן אישי. בת דודתו רגינה מספרת כי ניסים היה בחור אהוב במיוחד, שופע טוב לב נדיר, תמיד דאג לאחרים ומעולם לא ביקש דבר לעצמו. הוא לא זכה להקים בית בישראל, והוריו נשאו את יגונם הכבד עד רגעי חייהם האחרונים. במשך שלושים שנה לא יכולים היו להשלים עם מותו, דיברו עליו והזכירו אותו כחלק משגרת יומם