כהן, נחמיה

בן שלום ושושנה, שעלו לארץ מתורכיה בסוף מלחמת העולם הראשונה. נולד ביום כ"ה בניסן תש"ג 30.4.1943)) בירושלים. שם סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר "בית הכרם", ולאחר מכן למד בבית החינוך וסיים את לימודיו התיכוניים. בשעות הפנאי אהב להאזין למוסיקה מעל תקליטים וכך הפך לאספן של תקליטים. אהב קריאת ספרים – ובמיוחד ספרות צבאית והיסטורית צבאית. בנובמבר 1961 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת מטכ"ל. ביחידה זו עבר את כל תקופת השירות הסדיר. לאחר מכן נשלח לקורס קצינים מטעם יחידתו, והוא סיים אותו באוגוסט 1963 בהצטיינות. אז חזר ליחידתו. בדרגת סרן ושירת בה עד פברואר 1967, כשעבר שוב לצנחנים כסגן מפקד פלוגה. השתתף באופן פעיל במלחמת ששת הימים בדרגה זו ועם נפילת מפקדו קיבל נחמיה את הפיקוד לידיו והוביל את אנשיו לקרב שנערך ליד חירבת זיתון באיזור עזה, כשהוא נמצא בזחל הראשון שחדר לשטח ההוא למרות אש האויב שניתכה עליו – ובאותו קרב, ביום כ"ו באייר תשכ"ז 5.6.1967)), נפל. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הוא זכה לחמישה ציונים לשבח שאחד מהם הומר לעיטור המופת ולכמה מכתבי הערכה על פעולותיו הבטחוניות. הרמטכ"ל התבטא פעם כי אין הוא מכיר קצין מעולה כל כך בעל הישגים מרשימים כל כך שתרם לבטחון המדינה כמוהו.   חבריו, מפקדיו ופקודיו הקימו לזכרו מועדון נוער בירושלים הנקרא "בית נחמיה". בין השאר הונצח שמו ב"ספר הצנחנים של מלחמת ששת הימים" ובספר "מלחמת ארבעת הימים של פיקוד הדרום".