כהן, משה
בן שושנה ודני. נולד ביום י"ד באייר תשכ"ו (4.5.1966) בתוניס ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1973. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'רתמים' בדימונה והמשיך בבית-הספר הממלכתי-דתי 'רש"י' בנתניה. לאחר-מכן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'בר אילן' בנתניה במגמת אלקטרוניקה. משה היה תלמיד חרוץ והישגיו בלימודים ובחברת הילדים היו גבוהים. כשהיה בכיתה ז' השתתף בקורס לחזנות מטעם משרד החינוך והתרבות וקיבל תעודת שליח ציבור. כשהיה בכיתה ח' נבחר לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים בבית-הספר. כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי זכה בפרס הצטיינות הניתן לתלמיד אחד בכל מחזור: 'תעודת תלמיד למופת'. ומעיד עליו מנהל בית-הספר היסודי: "משה היה צנוע ועניו. הוא לא הרים את קולו, אלא דיבר בנחת, ועם זאת היה מנהיג אשר כישוריו התגלו בהפעלת המועצה ובדאגה לכל ילד". גם בבית-הספר התיכון התבלט משה. בשנתו האחרונה שם היה מלווה טיולים לכיתות הנמוכות. נוסף לכך התנדב למשמר האזרחי. הוא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1984 והצטרף לחטיבת גולני. לאחר הטירונות ולאחר שהוכשר כלוחם, נשלח לקורס חובשים קרביים. בשל אישפוז בבית-חולים עקב כאבים באפו, נאלץ לעזוב את הקורס בתקווה להצטרף לקורס הבא. לאחר-מכן חזר ליחידה ושימש כאלחוטן, בזכות הרקע המקצועי שלו מבית-הספר התיכון. להערכת מפקדיו היה משה בעל מוטיבציה גבוהה וכושר למידה. ביום י"ז בסיוון תשמ"ה (6.6.1985) באזור רמת הגולן, נפל משה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות – זלבר, ארי, אורלי, קרולין וימית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה חייל בעל כושר גופני טוב, ועמד היטב במשימות שהוטלו עליו. במהלך הטירונות, בעבודה בגדוד ובמחלקת הקשר כקשר בחולייה שאליה השתייך, הצטיין באמינותו ובמסירותו לתפקידו. משה היה חייל שקט, אהוב, מקובל על חבריו, והצטיין במסירותו". הוריו הנציחו את זכרו בספר חיבורים מאת ר' חיים כהן זצ"ל, שאחד מחלקיו מוקדש לזכרו של משה
