כהן, מרדכי (מוטקה)
בן מרים ושמעון. נולד בשנת תרפ"ט (1929) בטבריה להורים יוצאי פרס שומר מצוות. אביו היה סנדלר, שעמל יומם ולילה כדי לפרנס את משפחתו ברוכת הילדים. מרדכי, או כפי שכונה בפי אוהביו "מוטי" ו"מותק", למד בבית-הספר היסודי על שם ארליך בטבריה, היה ילד שובב ומלא שמחת חיים ומאחר שלא הסתגל עבר להתגורר עם סבתו בראש פינה, ולאחר מכן אצל אחיו בכפר הערבי חלסה (לימים קריית שמונה) ושם עסק בחקלאות והתמסר לטיפול בעופות ובבקר. באותו זמן החליט לבנות את חייו בקיבוץ. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד", התקבל לחברת הנוער ב"אלונים" ובמשך כשנה עבד שם בדיר. שם גילה רצון עז, מרץ ואחריות והכל העריכוהו כעובד חרוץ וחיבבוהו כחבר נעים-הליכות. כעדות חברים היה "נער שזוף, שחור-שיער, רחב-כתפיים וישר-דרך . . . כבד-תנועה במקצת. אהב את הצחוק". לאחר שעשה שנתיים ב"אלונים" עבר, עם חברי הגרעין שאליו השתייך, לקיבוץ עין חרוד. שם עבד ברפת ובביקוריו בבית משפחתו היה מספר בגאווה על חייו בקיבוץ. בערב שבת, י"ד באייר תש"ז (4.5.1947) יצא כחבר ה"הגנה" לאימונים בשדה באדמות קיבוץ גבע. בהתפוצצות שאירעה כתוצאה מתאונה נהרגו שלושה מחברי אלונים שעבדו בעין חרוד: מרדכי (ג'וני) אוירבוך, שמואל קופמן ומרדכי כהן. מרדכי הובא למנוחות בבית העלמין בטבריה. הניח אב, אם, ארבע אחיות ושלושה אחים. בחוברת שהוציאו חברים לזכר השלושה שנפלו נכתב בין השאר: ". . . כי אמנם היו הם שלושה גיבורים אך מאוד אהבו הם לחיות. כי לקצור, לערום, להעמיס עגלות, או לחלוב הפרות מדי יום, בביתם שלהם בקיבוץ העתיד זה היה בשבילם החלום".
