כהן, מנחם (נפתלי)

בן בלומה ויעקב, נולד ביום א' בשבט תרפ"ד (7.1.1924) בתל-אביב. למד בבית-הספר "מזרחי" וב"ישיבה" בכפר סבא, והיה מדריך פעיל בתנועת "בני-עקיבא". ברבות הימים הצטרף למחתרת לח"י. משסירבו לצרפו למחתרת בגלל גילו הצעיר, הלך והביא עימו רובה, לאות שבגר והוא ראוי להימנות עם שורותיה. בכפר סבא עבד כפועל חקלאי ועזר להוריו. לאחר בריחת אנשי לח"י שהיו כלואים בלטרון, נאלץ מנחם לעזוב את המושבה ועבר לעבוד בבית-דפוס של מחתרת לח"י. הוא הועבר לתל-אביב כמדריך נוער, פעל בירושלים ובסוף שנת 1946 נשלח לסניף לח"י בחיפה. במחתרת קראו לו נפתלי, ובשם חיבה – תוליק. עם גילוי ניסיון ההתנקשות במפקד הבולשת בחיפה הושם לו מארב ומנחם נעצר ונשלח ללטרון. שם עשה ניסיון נועז לברוח, הצליח לעבור את גדר- התיל ושדה מוקשים, אך נתפס כשהוא כבר הרחק מן המחנה. עם פריצת כלא עכו ותפיסת חלק מהפורצים והבורחים, היה בין אלה שהוגלו לקניה, וגם שם השתתף בחפירת מנהרת הבריחה. כתוצאה מכל התלאות והנדודים שעברו עליו חלה בדלקת קרום-המוח ושכב שבועות על מיטת-חוליו במחנה-העצורים. עם החזרת גולי קניה לארץ התגייס לצבא. הוועדה הרפואית פסלה אותו לשירות פעיל, אך הוא התייצב שנית במקום אחר והערים על הרופאים. וכך נתקבל לפלוגת קומנדו בחטיבה 8. מנחם נפל ביום כ"ד בתשרי תש"ט (27.10.1948) בקרב במבואות בית גוברין. משנפצע מהתפוצצות פגז, ביקש מחבריו להניחו ולהמשיך במערכה. כשלקחוהו אחר-כך בזחל"ם, נפגע כלי-הרכב בפגז ועלה באש. מנחם הוצא ממנו, אך עד שהובא לתחנת עזרה ראשונה איבד דם רב ומת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.