כהן, מימון

בן זהרה ויוסף, נולד ביום ח' בשבט תרצ"ד (24.1.1934) בעיר אוג'דה במרוקו. הוא החל ללמוד ב"חדר" ולאחר בר-המצווה נכנס לבית-הספר התיכון וסיים את לימודיו בהצלחה. המצב הכלכלי הקשה בבית הוריו אילץ את מימון לצאת לעבודה, למרות שרצה להמשיך בלימודיו, והוא החל לעבוד כחייט. בשנת תשי"ז עלה מימון עם בני משפחתו לארץ והמשפחה קבעה את מקום מגוריה בירושלים. תחילה עבד מימון בעבודות מזדמנות ולבסוף נתקבל לעבודה ב"סולל בונה". את אשתו כרמלה נשא עוד לפני גיוסו לצה"ל. מימון גויס בשנת 1958 אך לא הספיק לשרת זמן רב. כאבי-גב עזים שתקפוהו והצורך לעבור ניתוח הביאו לשחרורו המוקדם מצה"ל. למעלה משנה לאחר השחרור לא היה מימון מסוגל לצאת לעבודה. כאשר הוטב לו, חזר במרץ לעבודתו ב"סולל בונה". הוא עבד ללא חשבון של שעות. היה עוזב את ביתו השכם בבוקר וחוזר מאוחר בלילה, והכול כדי להיטיב את מצבו הכלכלי ואת מצב משפחתו שהתרחבה. הוא גם למד שרטוט טכני וידע לקרוא תכניות ושרטוטי בניין. אי לכך הועלה בדרגה במקום עבודתו וגם משכורתו השתפרה. מימון נשאר נאמן למקום עבודתו ב"סולל בונה" ולא התפתחה לעזוב למרות פיתויים כספיים. בשנת 1976, כאשר מצב בריאותו התייצב והכאבים כמעט פסקו, התנדב מימון לשרת בהג"א. מימון היה אדם צנוע, שקט וסובלני, ודאג למשפחתו מרובת הילדים לבל תחסר דבר, ואשתו וילדיו החזירו לו אהבה. ביתו היה פתוח תמיד לאורחים, שהירבו לפקדו. מימון אהב לצייר ולקרוא, בעיקר ספרי היסטוריה. ביום א' בכסלו תשמ"א (9.11.1980) נפל מימון בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. הניח אשה, חמש בנות ובן, אם ואחד-עשר אחים ואחיות. להנצחת זכרו הכניסה משפחתו ספר תורה על-שמו לבית-כנסת בשכונת מקור-חיים בירושלים.