בן הזקונים של ניצה ושמוליק. נולד ביום א' באייר תשמ"ה (22.4.1985) בקיבוץ אשדות יעקב איחוד שבעמק הירדן. אח לרותם, אילון, עפרי וטל. מורן גדל והתחנך בקיבוץ. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "מול גלעד" וסיים את לימודי התיכון בבית-הספר האזורי "בית ירח" במגמה הביולוגית. בילדותו ובנעוריו שיחק כדורסל בקבוצה האזורית. בקיבוץ עבד בענף המטעים ואהב מאוד את העבודה הפיזית. מורן אהב להיות בבית ולשהות בקרב משפחתו הקרובה. אחד הבילויים המועדפים עליו היה לטייל בחיק הטבע. מורן היה ביישן וצנוע, אהוב, מקובל ומוערך על ידי חבריו, מוריו ומפקדיו. מכריו מתארים אותו כאחראי, מסור, בעל ערכים ויושר פנימי שהשתדל לעשות כל דבר על הצד הטוב ביותר. אדם אדיב עם לב רחב שבדרכו השקטה והענווה תמיד היה מוכן לעזור ולהתנדב, בלי להתלונן וללא כל ציפייה לקבל תמורה. עם סיום לימודיו בתיכון בחר מורן להתנדב לשנת שירות בפנימיית הנוער "נווה הדסה" שבאזור נתניה. במהלך שנת השירות הדריך קבוצת נערים ונערות בפנימייה, תמך בהם והיווה אוזן קשבת לבעיותיהם האישיות. שנה זו שימשה כחוויה מעצבת ויוצאת דופן. מורן למד הרבה והתבגר מאוד מבחינה נפשית. בסוף חודש נובמבר 2004 התגייס מורן לצה"ל ובאופן טבעי שאף לשרת באחת היחידות המובחרות, כפי שעשו לפניו שלושת אחיו הבוגרים. הוא התנדב והתקבל לסיירת צנחנים; עם קבלתו ליחידה נשלח לקורס חובשים. לאחר סיום הקורס חזר למסלול היחידה והצטרף לצוות צעיר יותר. במהלך שירותו רכש חברים רבים, היה לדמות מובילה בצוות וקיבל תעודת הצטיינות מטעם גדוד הסיור. מסלול ההכשרה שעבר מורן היה קשה ומפרך ועם סיומו ב-29.5.2006 נכנס הצוות לפעילות מבצעית באזור שכם וג'נין ועסק בעיקר באיתור מבוקשים. מורן סיפר אז שהפעילות אינה קשה ומתבצעת בזהירות ובבטחה. ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) פתחו מחבלי החיזבאללה בהרעשה ארטילרית לאורך גבול הצפון, בחסותה תקפו בטילים סיור של צה"ל, הרגו, פצעו וחטפו שני חיילי מילואים: רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. בעקבות חטיפת החיילים ונפילת שמונה חיילים נוספים, החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמת לבנון השנייה. בשבוע הראשון, על-פי החלטת הרמטכ"ל, התנהלה מלחמה אווירית. ביום כ"ג בתמוז תשס"ו (19.7.2006), שבוע לאחר החטיפה ובעקבות קטיושות רבות שירה החיזבאללה, החלה לחימה קרקעית של יחידות מובחרות. כשפרצה המלחמה נשלחה סיירת הצנחנים לאימון קצר באליקים ומשם נכנסה לפעילות מבצעית בשטח לבנון והשתתפה בקרבות שהתנהלו בכפר מרון א-ראס. ביום שישי, 28.7.2006, לאחר כשמונה ימי לחימה רצופים, יצא גדוד הסיור של הצנחנים להפוגה בת יומיים בבית-מלון בקיבוץ גינוסר. משפחתו של מורן הגיעה לבקרו. הוא היה עצוב ומודאג, סיפר שהמלחמה קשה ושלא רואים את סופה. הוא תיאר את השירות בשכם ובג'נין כ"קייטנה" לעומת המלחמה בלבנון. מורן לא אהב את המלחמה אבל היה נחוש בדעתו שזו מלחמת "אין בררה" ושחובתו כחייל בצה"ל לקחת בה חלק. הוא ניסה להרגיע את בני המשפחה שהיחידה שלו מתנהלת באופן אחראי ובמלוא הזהירות ושהוא סומך על חבריו ועל מפקדיו. ביום ראשון, 30.7.2006, נכנסה יחידתו של מורן לעומק לבנון לפעילות ממוקדת של סיכול ירי קטיושות לעבר ישראל. לאחר כשבוע קיבלה היחידה שינוי משימה ונשלחה חזרה דרומה לעיירה בינת ג'בל. המשימה הייתה השתלטות על ה"מפלצת" – מבנה בן תשע קומות אשר שלט על צומת מרכזי בגזרה, צומת צף אל-עאווה. האזור היה מלא במחבלי חיזבאללה שירו לעבר הכוח מטחי אש כבדים. לאחר שהתברר שהמשימה בלתי אפשרית, הוחלט כי הסיירת תתקדם לעבר הצומת ותשתלט על הבתים הסמוכים לו. בבוקר יום שלישי, י"ד באב תשס"ו (8.8.2006), התמקם הכוח באחד הבתים אשר התגלה כלא בטוח לשהייה. החשש היה שטילים יפגעו במבנה ויגרמו לנפגעים רבים. בשלב זה הוחלט לחלץ לאחור למבנה בטוח יותר שבו שהתה לילה קודם לכן פלוגת ההנדסה של הגדוד. המעבר למבנה זה חייב ריצה באור יום בשטח פתוח. מפקד הצוות של מורן, נתנאל, מינה אותו למפקד חוליה בעת הריצה, ולפי פקודה יצאו חיילי הסיירת לכיוון המבנה הבטוח. בהגיעו לפתח המבנה נפגע מורן אנושות מקליע בודד ונפל ארצה. כבר בשטח התברר כי חייל מפלוגת ההנדסה ירה לעבר לוחמי הסיירת. לאחר מספר יריות קיבל פקודה לחדול. בשל תיאום לקוי בין מפקדי הכוחות לא הגיעה אליו הפקודה שלא לירות לכיוון כוח הסיירת. מורן היה בחוליה המובילה של הכוח, ואחריו נכנסו לבית כעשרים לוחמים שלא נפגעו. על סמך נסיבות אלה, נראה כי מורן נפגע מאש כוחותינו. הקליע שיסע את עורק הירך הימנית של מורן וגרם לאיבוד דם רב. מורן איבד את ההכרה וזו שבה אליו לפרקים. הוא קיבל טיפול מרופא וחובש הסיירת שניסו לייצב את מצבו אך הפציעה הקשה חייבה פינוי מיידי מהשטח. לאחר מספר שעות אושר מבצע החילוץ של מורן אל שטח ישראל. טנק בודד, בגילוי אומץ לב של אנשי הצוות, נכנס לשטח. חבריו של מורן נשאו אותו באלונקה בדרך קשה מהמבנה לכיוון הטנק. במהלך ההליכה, זיהתה חוליית החוד של הסיירת קני רובים מתוך אחד הבתים ומיד פתחה באש לכיוונם – בתוך שניות התברר שהיו אלו חיילי הפלחה"ן שנשלחו לאבטח את הסיירת בתנועתם לכיוון הטנק. סמל-ראשון אורן ליפשיץ, לוחם הפלחה"ן מקיבוץ גזית, נהרג במקום מאש הסיירת. מכאן המשיכו הכוחות להתקדם לכיוון הטנק כשהם נושאים שתי אלונקות. בדרך נפתחה עליהם אש אויב, אך הם הצליחו להגיע לטנק ללא נפגעים נוספים. הרופא עלה לטנק יחד עם מורן ואורן כשהוא ממשיך כל העת במאמציו להחיות את מורן. הטנק התקדם לעבר נקודת החבירה עם מסוק החילוץ והמתין לו מספר דקות. המסוק נחת במרחק של כ-150 מטר ממנו. אורן ומורן הועברו למסוק וזה המריא בשעה 16:50, לאחר דקות ארוכות ששהה בסיכון רב על הקרקע. במהלך הטיסה לבית-החולים נקבע שמורן אינו בין החיים עוד. בן עשרים ואחת הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין באשדות יעקב. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על קברו של מורן נחקקו המילים "אוהבים עד אין קץ אמא, אבא, רותם, אילון, עפרי וטל".
