כהן, מאיר

בן טובה ושמעון, נולד ביום י"א באלול תרפ"ב (4.9.1922) בגרמניה ובשנת 1934 עלה ארצה עם הוריו. מאיר המשיך את לימודיו בבית- הספר התיכון בשכונת בית-הכרם בירושלים, ותוך זמן קצר רכש לו את השפה העברית והצטיין בלימודים הריאליים וההומניים כאחד. עם סיום לימודיו יעצוהו מוריו להשתלם באוניברסיטה במתמטיקה, שהצטיין בה, אך כחניך תנועת-הנוער "המחנות העולים" ואחר-כך כמדריך בה – התעלם מעצות מוריו ומבקשת הוריו ויצא להכשרה של תנועתו בגבעת ברנר, עבר עימה לגבעת עדה ואחר-כך לקבוצת חרמונים (חמדיה), ואחרי הפילוג שחל בקבוצה זו עבר לחפצי-בה. בהתאם להחלטת התנועה הקיבוצית בדבר הגיוס לצבא הבריטי, התנדב ב-1942 לגדודי ה"באפס". בלי סיפוק נשא בעול השירות והשמירה במצרים ומשצורף לבריגדה היהודית בהיווסדה חזרה אליו התלהבותו. מאיר השתתף בקרבות בצפון איטליה כאלחוטאי, במסע הניצחון של הבריגדה דרך אוסטריה וגרמניה המובסת עד לארצות השפלה, ובפעולות-העזרה לשארית הפליטה ובעבודה הציונית. בהולנד סיים קורס טכנאות רדיו במפעלי "פיליפס". בעודו חייל בשנת 1945 נשא אישה. כשחזר ארצה אחרי שחרורו ב-1946 קיבל מלגה מהצבא הבריטי כדי שיוכל ללמוד בטכניון העברי בחיפה, במחלקה להנדסה חשמלית. הקיבוץ היה מוכן לעזור לו בהוצאות המחיה בתנאי שרעייתו תישאר בקיבוץ ותעסוק בהוראה, אך בני הזוג לא הסכימו להמשיך בחיי פירוד והעדיפו לצאת שניהם לחיים עצמאיים בחיפה. כחייל משוחרר קיבל דירה בבתי הסוכנות בעיר גנים (קרית נחום) ועסק במתן שיעורים פרטיים, בבניין, סבלות, שמירה וכו'. תוך כדי כך למד ועבר בהצלחה במועד הראשון את בחינות השנה הראשונה וגם בימי החופשה הוסיף לעבוד וללמוד. לימודיו בשנה השנייה הופסקו עם גיוס הסטודנטים מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ המלחמה בעקבותיה. מבסיסו בתל עמל יצא להגן על קווי-התחבורה למפרץ ועל השכונה ולפעולות לילה שונות. בפעולות אלו נפל על משמרתו ביום ב' באדר א' תש"ח (12.2.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.