כהן, מאיר
מאיר, בן מרים ונחום, נולד ביום ח' בשבט תשי"ד (12.1.1954), באור-יהודה. הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" באור-יהודה ואחרי כן למד בבית-הספר התיכון "בויאר" בירושלים. מאיר היה בן מסור ונאמן להוריו ואהב את משפחתו אהבה עזה. הוא הבין היטב את צרכיה של המשפחה מרובת הנפשות והחליט לוותר על הלימודים ולצאת לעבודה. לאחר שנת לימודים בירושלים, שב לביתו והצטרף לאחיו, שעבדו כקבלני טיח. את כל מרצו ואונו הקדיש לעבודה והיה עובד מסור ואחראי ובכך סייע לפרנסת המשפחה. את זמנו הפנוי הקדיש לדיג, והרבה לצאת לים ולחופי נחלים כדי לדוג. בתחביבו זה מצא סיפוק והנאה רבים וגם מפלט מטרדות היום-יום. הוא היה אהוד ומקובל על צעירי אור-יהודה. היו לו ידידים רבים שיחד עמם בילה את זמנו הפנוי. חבריו אהבו להיות במחיצתו, בזכות חביבותו הרבה ונכונותו לעזור לכל דורש. ערב גיוסו לצה"ל למד לנהוג וקיבל רישיון לנהיגת רכב משא. מאיר גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים בהצלחה קורס תותחני טנקים ונשלח לשרת בחטיבת "ברק" ברמת הגולן. הוא השתתף באימוני החטיבה ובפעילות המבצעית. מפקדיו מעידים עליו כי היה איש מקצוע מעולה וחייל מצוין, שמילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עלינו. הוא היה איש צוות למופת ושימש דוגמא אישית לחבריו ליחידה. מלכתחילה השתלב היטב בעבודה הקשה של יחידת חיל שריון ואט-אט הצליח לרכוש לו ידידים רבים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נצבה חטיבת "ברק" בקו האש ברמת הגולן. מאיר וחבריו לגדוד "סופה", יצאו לבלום את התקפות הסורים. היחידה השתתפה בקרבות הבלימה הקשים והמרים וסבלה אבדות כבדות, אך לבסוף הצליחה במשימתה והאויב נבלם. בקרב שהתחולל ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) בכיבוש תל-שאמס, נפגע הטנק של מאיר והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת באור-יהודה. גן לזכרו ניטע ליד בית-הספר שבו למד
