כהן, מאיר שלמה (מירו)

בן ריקה ופנחס. נולד בשנת תש"ח (1947) בקזבלנקה שבמרוקו. עלה עם משפחתו לארץ בשנת תשי"ח והתגורר בטבריה. מאיר התחנך בבית-ספר יסודי ממלכתי-דתי בטבריה ובבית-הספר הממלכתי-דתי החקלאי 'חוות השומר' בפתח תקווה. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר 'עליה' בכפר אברהם. היה חבר בתנועת הנוער בני עקיבא ואף הדריך בתנועה. הוא הרבה לעסוק באתלטיקה קלה ובשחייה והשתתף בצעדות רבות. טרם גיוסו לצה"ל עקרה משפחתו לבאר שבע. באמצע אוגוסט 1966 התגייס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. לאחר מסלול אימונים התקבל לסיירת 'שקד'. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת-הימים. עם סיום השירות הסדיר המשיך לשרת ביחידתו במסגרת צבא קבע. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים, הוא לחם בסיני, ובתעלת סואץ. בשנה זאת נשא לאישה את גילה, והקים משפחה ענפה. לאחר הסכם השלום עם מצרים עברה יחידתו, בהמשך גבעתי, לקציעות. בשנת 1982 ביקש העברה למפקדת פיקוד הדרום על-מנת שיוכל ללמוד בערבים בישיבת 'המעיין'. מאיר היה אדם רגיש, אהב לעזור לזולת, תרם למשפחות נזקקות, לבתי-כנסת, לישיבות ולמוסדות. הצטיין במיוחד בכיבוד הוריו ובני משפחתו. אהבת הארץ היתה טבועה בו משחר ילדותו. בתחום ההוראה, עשה קורסים אקסטרניים בחינוך ובחופשות עסק בהוראה בבית-ספר. עיסוקו המקצועי בצבא הקבע היה תחום הגסטרונומיה. הוא הוכשר בקורסים צבאיים ובמלון תדמור וכן סיים קורסי צניחה ומ"כים. ביום כ"ז בחשוון תשמ"ו (10.11.1985) נפל בעת שירותו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בהר הזיתים בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני בנים – דביר ופנחס ושתי בנות – ענבל ובת-אל, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות – שלום, דוד, יהושע, רחמים, דינה, סימה, אסתר ועליזה. לאחר מותו נולדה בתו תאיר, שם המסמל את זכרו של מאיר. ספרייה תורנית עשירה נותרה כעיזבון למשפחתו