כהן, ליאון

ליאון, בן סולטנה ויצחק, נולד בשנת תשט"ו (1954) באיסטנבול שבתורכיה. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו ארצה. שמונה חודשים התגוררה בקרית-מלאכי, ואחרי-כן העתיקה את מושבה ללוד. ליאון סיים את לימודיו בבית-הספר הממלכתי הרצליה, ואחרי כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון לאזור רמלה-לוד. עלם חביב ונעים הליכות היה ליאון, ובן מסור להוריו, שנהג לעזור בכל והיה ידוע כבעל "ידי-זהב". כל אשר ביקשוהו לעשות, עשה כמיטב יכולתו. ליאון נהג לקרוא ספרים בלהיטות רבה ובמהירות גדולה. לא היה נושא שלא התעניין בו ולכן קרא וחקר מכל הבא ליד בספרייה העירונית-איזורית בלוד. גם מספורט לא משך ידו, היה שחקן טניס-שולחן מצטיין ושיחק בכדורגל בקבוצת חובבים. הוא היה חבר מועדון הנוער ב"בית לזרוס" בלוד, שם היה חביב ומקובל על כל חבריו. כאשר סיים את לימודיו התקבל ליאון לעבודה בבית חרושת לייצור תנורי חשמל, שם למד את המקצוע, הצטיין בעבודתו והיה גאוות מעבידיו. ליאון גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. אחרי שסיים את האימון הבסיסי השתלם בקורס למקצועות הטנק, והוצב בתפקיד טען-קשר ביחידה של חיל השריון באזור הדרום. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים היה מוצב בסיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), שמונה חודשים אחרי שגויס לצה"ל נפל בקרב ומקום קבורתו לא נודע. השאיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. מאמצי היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל הביאו לאיתור גופותיהם של ליאון וחברו לצוות הטנק מרדכי נדיב, סמוך למקום נפילתם בסיני. 26 שנים לאחר נפילתו הובא ליאון לקבר ישראל ביום כ"ט בכסלו תש"ס (8.12.1999) בבית העלמין הצבאי ברמלה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב עליו שר הביטחון, משה דיין: "הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם ליאון, זכרונו לברכה. ליאון כהן ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בחזית הדרום במלחמת יום-הכיפורים, ביום י"א בתשרי תשל"ד. ליאון ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. ליאון היה אהוב על כל מי שהכירו. זכרו של טוראי ליאון כהן ז"ל הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון. יהי זכרו ברוך".