כהן, ישראל (‘שרוליק’)

בן אריה ורחל. נולד ביום ה' בניסן תשט"ו (28.3.1955) בחיפה. התחיל ללמוד בבית-הספר שליד ה'ריאלי' בחיפה ולאחר גמר לימודיו בבית-הספר היסודי התקבל לפנימייה הצבאית. כחובב- טבע ואיש-חברה הצטרף שרוליק לתנועת הנוער 'הצופים', שבט 'משוטטי בכרמל' ועם חבריו הרבה לסייר ביערות הכרמל ולנדוד במשעולים ובשבילים. בין חבריו לספסל הלימודים נחשב כתלמיד טוב, המוצא לו תמיד זמן לשקוד על לימודיו. היה חניך מסודר להפליא ו'משוגע' לניקיון. הוא פיתח לעצמו מסגרת-חיים בריאה – לא עישן ולא שתה משקאות משכרים. כן הסתפק במועט, מעולם לא התאונן על האוכל בפנימייה ודמי-הכיס שיקבל הספיקו לכל צרכיו. הוא היה 'שרוף' על מוסיקת ג'אז, הרבה להאזין לה ולתופף על כל כלי שבא לידיו. לפני גיוסו לצה"ל סיים בהצלחה קורס נהיגה במסגרת קדם-צבאית. ישראל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1973, מיד לאחר מלחמת יום-הכיפורים, והתנדב לקורס-טיס בחיל-האויר. הוא סיים בהצלחה את השלבים המכינים וקיבל את כנפי הטיס. עם סיום הקורס הוצב שרוליק לטייסת מסוקים (הליקופטרים). את תפקידו מילא באורח מעולה. ביום כ"ט באייר תשל"ז (17.5.1977) נפל ישראל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ישראל בלט בכושרו לבצע כל תפקיד המוטל עליו ביסודיות ובדבקות שאין כמוה… שרוליק היה קצין מעולה שמצא את מקומו ביחידה הן במישור המקצועי והן במישור החברתי;" במכתב נוסף אמר מפקד הטייסת: "עצמאות הנחתה אותו בכל-דבר, ומסיבה זו נטיתי תמיד להטיל עליו משימות עצמאיות והשתדלתי שיוכל תמיד לפעול בעצמאות – זו היתה הדרך להגיע להישגים הגבוהים ביותר". משפחתו, חבריו וידידיו נטעו לזכרו חורשה ביער ניר-עציון שליד חיפה.