כהן, ישראל (“אסי”)

בן שאול ואולגה. נולד ביום י' בכסלו תש"י (1.12.1949) בחלב שבסוריה. ההורים, שהתחנכו על ברכי הציונות, קראו לבנם שנולד לאחר קום המדינה, על שם מדינת ישראל. כשגמלה בהם ההחלטה לעלות לארץ החליטו לנטוש מאחריהם את כל רכושם ולעבור את הגבול בגנבה כדי להגיע למחוז חפצם. תחילה עלתה האם ושני ילדיה ואחריהם הגיע גם האב. המשפחה השתקעה בחיפה. ישראל סיים בהצלחה את לימודיו בבית הספר היסודי "שלוה" ואף זכה במלגה להמשך לימודיו העל-יסודיים. שנתיים למד חשמלאות רכב בבית הספר התיכון מקצועי בסמ"ת. בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה ורצונו העז של ישראל לעזור לפרנסה עזב את הלימודים והחל לעבוד במקצועו. הוא הצטיין בעבודה וכבר מההתחלה קיבל משכורת של פועל מבוגר ולא של חניך. בנובמבר 1966, בהיותו בן 17 בלבד, התנדב לצה"ל. ישראל ביקש להתנדב לקומנדו הימי, אולם הוריו מיאנו לחתום שהם מאשרים את התנדבותו וכך נתקבל לחיל החימוש ושם עבד במקצועו. ההרגשה שהוא עשוי לתרום יותר לצה"ל לא הרפתה ממנו ואסי חידש את מאמציו להתנדב ליחידה לוחמת. הפעם נשאו המאמצים פרי ואסי התקבל לסיירת. כשנתיים שירת בסיירת ועבר את כל שלבי האימונים המפרכים, קורס מ"כים, קורס צניחה ועוד ולחם בגזרות השונות. אסי התחבב על חבריו לנשק ועל מפקדיו והיה אהוד ומקובל על כולם. את סודות צה"ל שמר מכל משמר ולא סיפר לאיש דבר מכל העובר עליו. בנובמבר 1968 חלה בצהבת. לאחר שהחלים נקבע כי חלה ירידה בכושרו הגופני והוא הועבר ליחידה עורפית. אך לא איש כישראל יוותר, ולאחר מלחמה ושכנוע הועבר ליחידה לוחמת – בחיל התותחנים. עם יחידתו החדשה ירד לקו התעלה ועבד שם יום ולילה ללא לאות. הוא עשה כל מה שהוטל עליו בנאמנות וביעילות, בלי להתלונן ובלי לחשוש מסכנה. ביום י"ח בתמוז תשכ"ט (4.7.1969), נפל סמל ישראל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. סגן מפקד הגדוד בו שירת, כתב במכתב תנחומים למשפחה: "ישראל הגיע אלינו מיחידה בעלת מסורת קרבית מפוארת ומצא כאן חיים אפורים ועבודה קשה יומם ולילה – – – לא היתה דרושה לו כלל תקופת מעבר. הוא התחיל לעבוד מיד בסביבה החדשה. כאילו התחנך בה מאז תחילת השירות הצבאי שלו. הוא השתלט על העבודה ביסודיות ובקלות ולא התלונן מעולם. גם כאשר נאלצנו להעירו משנתו ולקרוא לו לעבודה באמצע הלילה הוא היה מוכן תמיד בחיוך על השפתיים. תמיד נכון לעזור לאחרים. כאשר הגיע לגדוד לא הכיר אדם מאנשיו. עכשיו, כאשר נלקח מאתנו, השאיר אחריו חוג חברים, מטובי בני היחידה וקבוצת מפקדיו שלמדו להעריכו כאחד החיילים הטובים ביותר". קווים לדמותו כתב מפקדו הישיר: "ישראל הגיע ליחידתי בחודש אפריל 1969. הוא בא מיחידה מוצנחת והיה גאה בכך. ברדת הגדוד לסיני, היה ישראל הדמות הבולטת בחוליית החימוש הגדודית. הוא התעניין בבעיות הגדוד ובבעיותיהם של חיילים מהיחידה ותמיד הציע את נכונותו לעזור ולבצע כל משימה – – – מבחינה חברתית התגלה ישראל כאישיות חביבה ונלבבת. בכל ערבי ההווי והמסיבות הוא בלט: בעיקר בלט בימי הנופש היחידתי. גם בשעות הקשות ביותר של היחידה, הן מבחינת עומס העבודה והן מבחינת המתח הבטחוני, בשעת ירי ומבצעים אחרים, התגלה ישראל כחייל טוב, שולט בעצמו ואינו נרתע משום קושי או עומס רב של עבודה. במקצועו הצבאי התגלה ישראל כבעל מקצוע מעולה, הצטיין ברעיונותיו ואלתוריו – הכל כדי לבצע את המשימות שהוטלו עליו".