כהן, ישעיהו

בן רבקה ודוב, נולד ביום ה' באדר תר"ץ (5.3.1930) בעיר קלן, גרמניה. באוקטובר 1934 עלה עם משפחתו לארץ ולמד בבית-הספר של ה"מזרחי" בצפון תל-אביב. ישעיהו השתייך לתנועת-הנוער הדתית "בני-עקיבא" והיה חבר בקבוצת הכדורסל של אגודת הספורט הדתית "אליצור" בתל-אביב. הוא סיים קורס פקידות בבית-הספר "ספרא" בתל-אביב ועבד זמן-מה בעיריית תל-אביב. אחר-כך התחיל לעבוד בבניין כשרברב. בראשית שנת 1946 הצטרף ל"הגנה", ותחילה היה בגדנ"ע ומילא תפקידים רבים בתקופת המחתרת. כעבור שנה הועבר לחי"ש בתל-אביב (הפלוגה הדתית) בחטיבת "גבעתי". ועל אף היותו צעיר לימים הקדיש ימים רבים לאימונים ולפעולות. היה מהראשונים שנכנסו למחנה שרונה לאחר שפונה על-ידי הבריטים ובין אלה שהפכוהו למחנה-אימונים (מחנה יהושע). מאוחר יותר היה בין מגיני שכונות-הספר בתל-אביב (שכונת שפירא ושכונת התקווה), השתתף בפעולה הגדולה בשכונת התקווה, בה נהרגו למעלה ממאה ערבים, בפעולה נגד הכפר הערבי הגדול סלמה ובכמה התקפות על שכונת אבו-כביר. בינואר 1948 נשלח להגנת ירושלים ביחד עם 250 חבריו מחי"ש תל-אביב. בתחילה היה עם חברי מחלקתו בשכונת מקור חיים, סיים קורס חבלה ב"שנלר" וביחד עם חברו שימש חבלן המחלקה. הוא השתתף בכל הקרבות על בית-צפאפה ובאחד מהם נפצע קל מרסיסי פגז. לאחר שהועברה המחלקה לתלפיות, מילא תפקיד חשוב בכיבוש שכונת קטמון והיה בין הראשונים שפרצו למחנה "אלנבי". בכל הפעולות הללו גילה, לפי עדות מפקדיו, אומץ-לב וקור-רוח. ביום ז' באייר תש"ח (16.5.1948), יומים לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נשלח יחד עם חברו לבצע פעולת-חבלה בשכונת בקעה שליד תלפיות. בשעת נסיגתם, לאחר ביצוע המשימה שהוטלה עליהם, הותקפו באש חזקה מעמדות הערבים, ואחד הכדורים פצע את ישעיהו פצעי-מוות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשכונת סנהדריה בירושלים. חבריו מארגון "בני-עקיבא" (תל-אביב סניף צפון) יסדו ספרייה לזכרו.