כהן, יצחק

יצחק (איציק), בן רוחמה ויהודה, נולד בקזבלנקה שבמרוקו, ביום ד' בסיון תשי"ג (18.5.1953). שלוש שנים למד בבית-ספר יסודי בקזבלנקה, ובשנת 1962 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקרית-מוצקין שליד חיפה, שם סיים יצחק את לימודיו בבית-הספר היסודי "וייצמן". את לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בקרית ביאליק, שם השתלם במגמה של מסגרות מכנית. איציק, שלפעמים קראו לו גם ז'קי, היה בן מסור להוריו והרבה לעזור להם. במיוחד אהב את אמו והיה נוהג לספר לה הכל. סיפרה אחותו: "לא במלים יסופר על אהבתו הגדולה של איציק למשפחתו. תמיד היה חיוך על פניו, על אף תנאי החיים הקשים שהיינו שרויים בהם, ותמיד עזר לכולם – אם בעבודת הבית ואם בעזרה בלימודים. גם כשהתגייס לצבא, הקדיש את חופשותיו הקצרות לעזרה בבית". הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", וברבות הימים אף הפך למדריך בקן. כמו כן הרבה לעסוק בספורט, בעיקר בהרמת משקולות ובשחייה, ונהג להשתתף כל שנה בצליחת הכינרת ובצעדה הארצית. אחותו אומרת שהוא "אהב טיולים ומסעות יותר מכל, ולא החמיץ גם אחד מהם. היה לו כושר פיסי מעולה וסקרנות מרובה לראות ולהכיר פינות ארץ חדשות". נוסף על עיסוקים אלה ניגן איציק בגיטרה, שרכש בכסף שהרוויח, צייר בשעות הפנאי ועיצב בתבונת כפיו תכשיטים וכלי בית. יצחק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. במסגרת שירותו השתלם בקורס צניחה ובקורס רגמים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן, כרגם ביחידת חיל התותחנים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), במהלך הקרב הקשה על תל-א-סאקי, יצא איציק עם כוח חילוץ לשדה הקרב ושם נפגע ונהרג בהיתקלות במארב של חיילים סורים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו אב, אם, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק היה חייל מצוין וחבר מסור. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".