כהן, יצחק (איציק)

בן הזקונים של שמחה ומשה כהן, נולד ביום ה' בסיוון תשכ"ג (28.5.1963) בירושלים. לאיציק הייתה ילדות יפה ועשירה בחוויות. את ראשית לימודיו רכש בבית-הספר היסודי על-שם כרמלי, המשיך ב"בית חינוך" תיכון, וסיימם בבית-הספר המקצועי "אורט" על-שם קנדי במגמת חשמלאות. בכל בתי-הספר שבהם למד הצטיין איציק בלימודים. בתקופה זו הוא השתייך ל"בית הנוער" בעמק רפאים, ובילה בו את רוב זמנו עד שהפך להיות ביתו השני. "בית הנוער" שימש מרכז לבני חבורתו, ואישיותו ומעשיו של איציק היוו סמל לחבריו. איציק נהג תמיד לפשר בין המדריכים והחניכים וליישר את ההדורים. מדריכו בבית הנוער מתארו כחניך למופת, המחייך תמיד ואינו נותן כל סיבה לכעוס עליו. איציק, היה מדריך לצעירים ממנו, ואף ארגן קבוצות ספורט שונות במועדון. רבה הייתה אהבתו של איציק לטבע. הוא הרבה בטיולים ביחד עם חבריו, אהב את הים, ובעיקר הרבה לשיר. מאז ומתמיד הוא אהב לפרוט על הגיטרה ולשיר משירי ארץ-ישראל. בתקופה שבין סיום לימודיו ועד לגיוסו, עבד איציק במקצועו – חשמלאות – ועזר בפרנסת המשפחה. יחד עם חברו הטוב רוני גולן ז"ל, אשר נהרג זמן קצר לאחר נפילת איציק, הוא תכנן את עתידו. איציק התגייס לצה"ל במחצית מאי 1981, והתנדב לצנחנים. למרות התנגדות בני המשפחה לצעדו זה, לא זז איציק מהחלטתו ואמר: "אם בחורים כמוני לא ילכו, מי כן ילך?" בטירונות ולאחריה, לאורך כל המסלול המפרך שעבר איציק עם חבריו ניכרה בו תכונה מיוחד: צייתנות לצו, עבודה בלא ליאות, התנדבות לכל קריאה. האימונים הקשים, קורס הצניחה והאתגרים, חישלו את גופו והפכוהו מנער ביישן לגבר מוצק וחסון, המתגבר בכוח רצונו על כל המכשולים. איציק היה מקובל על מפקדיו וחבריו. הוא היה אמור לעבור מסלול הדרכה, שיכשירו להקנות לחיילים צעירים ממנו את תורת הלחימה ואת הידע שקנה ממדריכיו. מלחמת שלום הגליל באה ושינתה הכול. איציק השתתף ביחד עם פלוגתו בנחיתה מן הים ובלחימה נגד המחבלים, וביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל איציק בקרבות עם הקומנדו הסורי, בכפר סיל שבמבואות ביירות. בן 19 אביבים הוא היה, כאשר הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי הר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, שש אחיות ואח. משפחתו הנציחה את זכרו ב"בית הנוער" השכונתי בעמק רפאים. פלוגת הצנחנים, שבשורותיה לחם ונפל, הוציאה לאור חוברת על חלקה במלחמת שלום הגליל ובה דברי הערכה לאיציק.