כהן, יעקב

בן אסתר ואברהם. נולד ביום ג' באדר תשכ"ז (15.3.1967) בבית שאן. בן חודשיים וחצי היה ביום שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. כשהיה יעקב בן שנתיים ניצל בדרך נס, לאחר שבלע כדורים והובהל לבית-החולים. הוא למד בבית-הספר היסודי 'תחכמוני' וסיים את לימודיו בהצטיינות בבית-הספר התיכון-המקיף הדתי 'אורט' בבית שאן, עם תעודת בגרות ותעודה מקצועית בהנהלת החשבונות. יעקב היה תלמיד חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו. מעיד עליו מנהל בית-הספר התיכון: "יעקב ז"ל היה תלמיד ששקד על לימודיו ובלט במיוחד באישיותו ובהתנהגותו, שהיוותה דוגמה חיובית לכלל התלמידים. היה נעים הליכות, צנוע ועניו, ובכל עת סייע לחבריו". מוסיף מחנכו: "הצניעות היתה אחת מתכונותיו הבולטות. הוא הקדים כל אדם בשלום בפנים מאירות, שחיוך נסוך עליהם". יעקב היה שקט וביישן ובעל אופי נוח. היה מסור מאוד למשפחתו הענפה, אהב מאוד את אחייניו והפתיע אותם תמיד במתנות. הוא גויס לצה"ל בשלהי יוני 1986 ולמרות שיכול היה לקבל תפקיד של נהג, התנדב לשרת בחיל הצנחנים והתקבל כלוחם ביחידה. יחד עם חבריו עבר מסלול הכשרה כלוחם, ולמרות בעיותיו הרפואיות התעקש לצעוד במסע הכומתה. בעיות רפואיות אלו הן שגרמו לו כעבור זמן-מה לוותר בכאב רב על חלומו להיות לוחם, והוא מונה לתפקיד נהגו האישי של מפקד יחידתו. יעקב שירת הרחק מהבית, אך השתדל שלא להדאיג את הוריו, לא הרבה לספר על קשייו, ומתוך צניעות לא סיפר על הישגיו. בחופשותיו היה מבקר את אחיו ואחיותיו, שכאמור, היה קשור אליהם. ביום כ"ט באייר תשמ"ז, יום שחרור ירושלים (27.5.1987), נפל יעקב בעת מילוי תפקידו על אהבת ירושלים, בירושלים. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בבית שאן. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ושני אחים – יפה, יהודית, יוסי, פנינה, אורלי, אילנית ואילן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שקט ונעים הליכות היה, מעולם לא ביקש מאומה, כי אם לעשות הכול ועל הצד הטוב ביותר. קשר מיוחד התפתח בינו לבין מפקד היחידה. יעקב מצא עצמו כצינור המקשר בין הלוחמים בצוות שבו גדל לביני כמפקד. תמיד ידע להעביר תחושות ומסרים בפשטות ובכנות שקשה לתארם". הוריו הנציחו את זכרו בהקמת בית-מדרש 'קול יעקב' בבית-הספר התיכון 'אורט' שבו למד.