כהן, יעקב
יעקב, בן אניטה ודוד, נולד בשנת תש"ה (1945) במקנס שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1954. הוא למד בבית-ספר יסודי במרוקו, בבית-ספר יסודי ביבנה, בחוות בית-דגן ובבית-הספר בקיבוץ גבעת-חיים. אחרי-כן המשיך את לימודיו במוסד "נעורים" בקורס לציוד מכני כבד. משפחתו של יעקב, שתמיד הייתה שומרת מסורת, כמהה מתמיד לעלות לישראל. לאחר שעלתה ארצה, נשלחה לכפר-יבנה שליד רחובות. מצבה של המשפחה מרובת-הילדים היה קשה ויעקב נשלח להתחנך בקיבוץ גבעת-חיים. אחרי שלמד מקצוע, הפעלת ציוד מכני כבד, עבד בבניין במקומות שונים וסייע בפרנסת המשפחה. יעקב היה חובב כדורסל וכדורגל. הוא היה נמרץ ומלא חיים ושאף להתקדם. היו לו ידידים רבים והוא אהב לשוחח אתם על חוויותיו בעבודה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות השתלם כפלס והוצב בגדוד הנדסה. כעבור זמן הועבר לגדוד-סער וברבות הימים נקבע תפקידו כמפעיל צמ"ה. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא ממושמע ויודע לבצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, השתתף יעקב במלחמת ששת הימים בפיקוד הדרום, ואחרי-כן הוצב לשירות מילואים כמפעיל צמ"ה בגדוד הנדסה משוריין. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה יעקב בבית-הכנסת ומשם נקרא ליחידתו. הוא חזר מיד לביתו, ארז את חפציו ונפרד ממכריו בחדווה, כאילו לא למלחמה הלך. במלחמה השתתף עם גדודו כמפעיל ציוד מכני כבד, וביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע יעקב ונהרג בהפגזה באזור "מצמד", באגם המר הקטן, בשעת הצליחה לעבר המערבי של תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יעקב שירת בגדוד במסירות ובהקרבה. הוא היה מהמצטיינים בפלוגתו, אהוב וידיד לכל חבריו ביחידה. דמותו משמשת דוגמא ומופת". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת על-שם רשב"י ביבנה.
