כהן, יעקב

בן רבקה ואלכסנדר, נולד ביום ז' באייר תרפ"ט (17.5.1929) בעיר אדא, יוגוסלביה ובהיותו בן עשר עלה עם הוריו ארצה. הוא סיים את חוק לימודיו בבתי-ספר יסודיים בתל-אביב ובהרצליה, ובהגיעו למצוות הלך ללמוד תורה ב"ישיבות" ירושלים. אחרי זמן קצר התבלט כתלמיד עילוי ועלה בידיעותיו על חבריו המבוגרים ממנו. בהיותו בן 17 חזר להרצליה, החל לעבוד במפעל הגומי של אביו והיה הרוח החיה בו. בערבים הוסיף להשתלם בלימודי חול, בהתכוננו לבחינות המכון הבריטי. בפרוץ מלחמת-העצמאות התייצב עם הקריאה הראשונה לשורות הלוחמים. פעולת-קרב ראשונה עבר בעין הנצי"ב ובטירת צבי, מקום שם נחל האויב לראשונה את מפלותיו הגדולות ותחמושת רבה נפלה בידי הלוחמים. אחרי הקרב הזה הצטרף יעקב לפלמ"ח, התאמן בשורות חטיבת "יפתח", לחם בכל קרבות הגליל ואף השתתף בפשיטה ללבנון כמקלען "שפנדאו". עם מטען של 35 ק"ג נשק ותחמושת, נוסף על המקלע שעל גבו, היה צועד לקרב. כעבור חודשים מספר עבר עם גדודו לצריפין. באחד הלילות יצא ברגל מהמחנה והגיע הביתה להרצליה, לבלות שם שעות ספורות. להפצרות בני המשפחה להישאר אתם עוד שעה קלה, ענה: "על- ידי חופשתי אקפח את חופשת חברי". לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). לאחר שנפצע בידו מרסיס של פגז, אך הוסיף להילחם עוד 3 שעות רצופות, עד שאיבד את הכרתו. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.