כהן, יעקב

בן עליזה (ניזהא) ושלמה, נולד בשנת 1931 בעיר חלב, סוריה. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ כעולים בלתי-לגליים והתיישבה בירושלים. יעקב למד בבית-הספר "מגן-דוד" עד גיל 14 וסיים את לימודיו בבית-הספר "למל" בירושלים. היה מסור מאוד למשפחה ותמיד דאג להוריו הזקנים והחלשים. כאשר נפלה אמו למשכב ומחלתה גברה עליה, זנח, למרות גילו הרך, את משחקיו והטיל על עצמו את עול פרנסת המשפחה והחל לעבוד בבית-דפוס, כדי ללמוד מקצוע ולפרנס את הוריו. אך גם בתקופה זו לא הזניח את לימודיו והוסיף ללמוד בבית-ספר-ערב. עד גיל 16 עבד בבית-דפוס. בשנת 1947 עבר לבדו לתל-אביב כדי להשתכר יותר ולהגדיל את עזרתו להוריו וכך עבד כפועל-בניין במשך חצי שנה. בחודש דצמבר 1947 לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות התנדב לשירות ה"הגנה" והשתתף בכמה פעולות כגון: פיצוץ גשר ליד גדרה ובקרבות ליד גן יבנה. בהיותו בחופשה נסע לבקר אצל הוריו בירושלים ובאותו זמן אירע פיצוץ גוש הבתים ברחוב בן-יהודה בירושלים ב-22.2.1948, שבוצע בידי חיילים בריטיים שערקו והצטרפו לכנופיות הערביות, והוא עבד יומם ולילה ללא לאות בפינוי ההריסות. כשחזר לגן יבנה כתב להוריו וביקש את סליחתם על שבביקורו האחרון לא הספיק לראותם די הצורך וגם הם לא ראוהו, משום שראה את עצמו מחויב להשתתף בפעולות-ההצלה של נפגעי הפיצוץ. הוא כתב שהוא מקווה לבוא ירושלימה ולבקרם שנית בהזדמנות הראשונה. תמיד ביקש מהוריו שלא לדאוג לו, כי הוא בטוח שאלוהים ישמור עליו יחד עם כל שאר הבחורים המגינים על העם והמולדת. מאוחר יותר נשלח לקיבוץ נגבה וצורף למגיני המקום. ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948) בשעה שהאויב הפציץ מן האוויר את נגבה, נפצע קשה ולאחר כמה שעות מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה.