בנם של מסעודה וחיים. נולד ביום כ"ד בטבת, תשכ"ח (25.1.1968), בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. אח לעליזה, דינה ועישה. יענקלה היה תינוק יפה תואר, וכילד נהג להצחיק את בני המשפחה. כבר בילדותו היה אהוב על כל הסובבים אותו, ומגיל צעיר ניכר כי הוא ילד רגיש, חכם ודעתן. יענקלה התחנך בבית הספר היסודי דתי "מורשה – קהילת יעקב" שבאופקים, שבו כיכב בכל הטקסים והאירועים. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות והמשיך בחטיבת הביניים ובתיכון "מקיף דתי" בעירו, וגם שם סיים כתלמיד מצטיין, והיה אהוד על כל חבריו לספסל הלימודים. מילדותו, דרך בגרותו ועד יום מותו היה יענקלה מוקף כמעט תמיד במעגל של חברים, מאחר שניחן באישיות לבבית ואהב לעזור. תכונותיו החיוביות, טוב לבו ורגישותו, יחסו המכבד לזולת באשר הוא, בלטו לעיני כול הן באזרחות והן בתקופת שירותו הצבאי. ב- 12/08/1986, התגייס לצבא הגנה לישראל, שירת בחיל הנדסה קרבית בצאלים, ובזמן שירותו הסדיר הצטיין בביצוע תפקידו, לשביעות רצון מפקדיו. לראיה, קיבל פרסי הערכה רבים והתבקש לחתום קבע כנַגַד לוגיסטיקה במל"י (המרכז הלאומי לאימוני יבשה) בצאלים. למעשה, היה יענקלה ממקימי ענף ההנדסה במל"י. הוא היה מומחה בנושא, בעל ידע רחב ומהמובילים בתחום. מתוקף תפקידו היה יענקלה אחראי על תחום האב"כ (התגוננות כנגד נשק אטומי, ביולוגי וכימי) על כל ענפיו – אימונים, הצטיידות, אמצעים ועוד. "תמיד היו לו פתרונות מהירים ויעילים, עם אפס תקלות," כך סיפר סגן מפקד פלוגת הלוגיסטיקה במל"י, רב-סרן יורם ברבי. לקראת סיום שירות החובה שלו נפטרה אמו מסעודה. במהלך שירותו בקבע נשלח ללימודי תואר ראשון בתחום הנדסה, תעשייה וניהול, ואף עבר קורסי צניחה. הוא היה נַגַד תחזוקה מצטיין, ולפיכך זומן לנשיא המדינה עם קבוצת נַגָדֵי התחזוקה המצטיינים וקיבל אות הערכה מהנשיא. בגיל עשרים ושש נשא את איריס חברתו לאישה, והשניים הקימו את ביתם באופקים. לאחר שנתיים נולדה בִתם הבכורה אושר, שכשמה כן היא. שנתיים מאוחר יותר נולד הבן ליחַי, שהביא אף הוא – כאחותו – שמחה ואושר רב לכל המשפחה. יענקלה היה אב למופת, רגיש וקשוב לילדיו. בין אושר וליחי לבינו נרקם קשר מיוחד, והוא היה מעורב בחייהם ושותף לכל חוויה, בכל שלב של גידולם. יענקלה היה אוהב ואהוב, נערץ וחבר טוב. אדם נינוח שמעולם לא התעצבן, מה שגרם למכריו ומוקיריו להעריך אותו עוד יותר. הוא אהב לשמוע מוזיקה; אהבתו הגדולה הייתה מוזיקה לועזית. בשנתיים האחרונות לחייו החל מצבו הבריאותי להידרדר עקב סיבוכים של מחלת הסוכרת, שפרצה במהלך שירותו הצבאי. הוא נאלץ לשהות זמן רב במחלקה הכירורגית במרכז הרפואי "סורוקה" בבאר שבע, ועבר תהליך של שיקום במרכז הרפואי "רעות" בתל-אביב. למרות מצבו הבריאותי הקשה שידר אופטימיות, נהג תמיד לחייך ולהשיב למתעניינים ש"הכול בסדר", המענה השגור בפיו. האופטימיות ושמחת החיים היו סימן ההיכר שלו. אפילו בעת מחלתו המשיך יענקלה להקרין נועם הליכות, סבלנות וחוכמה. הוא היה מצחיק, אוהב, מפנק, מרגש ונערץ על כל הסובבים אותו. הוא מיעט לשתף אותם בסבלו, כיוון שלא רצה להטריח את הקרובים לו או לגרום להם כאב. משנפטר ממחלתו איבדה המשפחה אדם יקר. חיל הלוגיסטיקה איבד איש מקצועי, אנושי ואיכותי. רב-סמל בכיר יענקלה כהן נפטר ממחלתו בי"ג בטבת תש"ע (30.12.2009), והוא בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי באופקים. הניח אחריו שני ילדים ושלוש אחיות. בני משפחות כהן ופרץ ספדו ליקירם: "אח, אבא, דוד וחבר / הכאב והצער גדלים מרגע לרגע והלב מסרב להאמין, / כי רגעים של אושר עימך לא נחווה עוד. / הפרידה שהשאירה בנו ספקות… / נלקחת מאיתנו בדמי ימיך, / ומוכים אנו מצער הליכתך, / הלכת מאיתנו עכשיו, לקחת את האביב והשארת סתיו, / נקטפת באיבְּךָ כשהחיוך על פניך בלתי נשכח, / לנו היית סמל הטוב והלבב, / ולפתע פתאום עולמנו חרב. / בשבילנו תישאר בנוגה כוכב, / המציץ אלינו וקריצה בעיניו, / צחוקך תמיד באוזנינו יהדהד, / טוב לבך ינחה אותנו כעמוד אש, / ונזכור כי דמות כמוך כבר כמעט אין".
