כהן, יורם
בן עליזה ויהודה. נולד ביום ט' בתשרי תשל"ב (28.9.1971) במושב אדירים. יורם היה תינוק בלונדיני ויפה, בן-זקונים להוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי 'בית יעקב' במושב ואחר-כך בחטיבה ובתיכון הדתי בעפולה. הוא ניחן בתכונות אופי טובות ומיוחדות והתאפיין בתמימות וביושר. הוא כיבד את הוריו ללא סייג ואהב מאוד את משפחתו, ממש "ילד טוב ירושלים". הוא היה תלמיד טוב, אהוב ואהוד על חבריו ומוריו. תמיד אהב לעזור, בעיקר לאביו בעבודות המשק. שאיפתו של האב היתה, שכאשר יורם ישתחרר מהצבא יקימו יחדיו את המשק, שהושבת בשל מחלתו של האב. יורם אהב לדוג ולשחק כדורגל וכדורסל. חלומו היה אקדח פרטי משלו, שבאמצעותו יוכל לממש את רצונו להיות מאבטח. הוא ביקש מהוריו שיקנו לו את האקדח ליום הולדתו העשרים. יורם גויס לצה"ל באמצע נובמבר 1989 והוצב לשרת בגבעתי. לאחר סיום הטירונות עבר את כל מסלול החטיבה, הקשה והמפרך, והפך ללוחם ביחידה רובאית. הוא שירת בשטחים ובלבנון. חברים ומפקדים מציינים את אופיו הטוב והבוגר, את נכונותו התמידית לעזור ולהתנדב, ואת רמתו המקצועית הגבוהה. הוא אהב כל רגע בחברת חבריו ליחידה ומפקדיו. בני משפחתו היו גאים בו, בשל שירותו ביחידה קרבית ומובחרת כמו גבעתי. הוא עבר מסעות קשים מאוד, וביניהם המסע לירושלים, שבסופו השתתף בטקס ההשבעה המפואר ליד הכותל, שם קיבל את הנשק המיוחל ואת ספר הספרים – התנ"ך. הכול היה ברוח טובה וכייפית. אחר-כך שירת בשטחים, בעזה ובחברון, אך אף פעם לא התלונן. מספרים על כך הוריו: "בסוף מסע בן 120 ק"מ חיכינו כל המשפחות לילדינו התשושים. את יורם מצאנו זרוק על קידבג וסרט קשור לראשו ועליו כתוב 'שקד'. הוא היה עייף אך מאושר, בתוך ים של כומתות סגולות עם ורדים, 'הכומתה' המיוחלת. יורם היה כל-כך יפה עם המדים והכומתה הסגולה…" תקופה מסוימת שירת יורם בעזה וכדור עבר ממש בסמוך לו ויורם ניצל בנס. הוא עבר קורס סמלים ובסיומו קיבל דרגת סמל. ביום ז' בתשרי תשנ"ב (14.9.1991) נפל יורם בקרב בג'נין, בהיתקלות עם מחבלים והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושבע אחיות – שלמה, אילנה, ציפי, רחל, ריקי, סימה, פיני, טובה ואתי. לאחר מותו, הועלה לדרגת סמ"ר. חברו הטוב דודו וקנין ז"ל נהרג שנה לפניו בתאונת-דרכים קטלנית; הם היו חברים בלב ובנפש. הוריו כתבו: "יורם חרות בלבנו לעד. חיינו לעולם לא ישובו להיות כפי שהיו…" במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יורם בלט באופיו השקט והחברי והיה אהוב על חבריו בפלוגה ובגדוד. גם ברגעיו האחרונים לחם בגבורה, כמסורת בני 'גבעתי'. אבדנו הותיר חלל בגדוד ובחטיבה כולה". חטיבת משמר הגבול הקימה בג'נין בית-כנסת על שמו ועל שם חבריו. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו.