כהן, יוסף
בן-הזקונים של סולטנה ודויד, נולד ביום ז' באדר תרנ"ה (1895) בירושלים העתיקה שבין החומות, כשהעיר היהודית עמדה עוד בשממונה ובדלותה. בן למשפחה שעלתה לעיר-הקודש ממרוקו. אביו עסק במכירת בדים וחינך את בנו, יוסף, ב"חדר". הנער למד עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה, אולם כשהחלו התורכים, ששלטו אז בארץ, בגיוס כפייה של האוכלוסייה, נשלח יוסף לאמריקה עד עבור זעם. עם תום המלחמה, והתחלת השלטון הבריטי, חזר לעירו, כשלבו מלא רעיונות החופש. הוא התמחה במלאכת הנגרות והיה לסוחר, כאביו. היה איש-רעים, חביב על כל מכריו ומיודעיו. עוזר לנזקקים, ובייחוד התמסר לטיפול בנפטרי עדת יהודי עדן. יוסף השתדל להכין לנפטר אחוזת-קבר על הר- הזיתים ולערוך לו לווית-כבוד. עם פרוץ מלחמת-העצמאות והתחלת המצור על ירושלים עירו, היה יוסף בין המגינים, כמגויס ל"משמר העם". יום אחד, בעומדו על משמרתו ליד מחסום ברחוב מלאכי נפל פגז בסמוך לו ופצעו קשה. אחרי ששכב כחודש ימים בבית-החולים נפטר ביום כ"ט בסיוון תש"ח (6.7.1948). בן 53 היה במותו. נקבר בסנהדריה. השאיר אחריו אישה, בן (חייל בצבא הגנה לישראל) ובת. ביום כ"ה באלול תשי"א (26.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.