כהן, יוסף

יוסף, בן תמר ויצחק, נולד ביום כ"ז בטבת תש"ה (12.1.1945), בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "עממי א' " וסיים בו את לימודיו במחזור ל"ה. אחרי כן המשיך ולמד בבית החינוך התיכון וסיים כבוגר מחזור י"א. יוסי היה בן למשפחה ענפה, שבה עוד חמישה אחים ושתי אחיות, גם מבוגרים וגם צעירים ממנו, כולם ילידי הארץ, דור חמישי בה. בבית-הספר היה יוסי תלמיד חרוץ ושקדן, והצטיין ביחוד במקצועות הריאליים. עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון היה ברור לכול שעתידו מובטח לו בטכניון. הוא ניחן בכישרון לראות בעיות בבהירות וביכולת לפשט שאלות מסובכות למדי ולהגדירן בנוסחאות פשוטות. הוא גם בורך ביכולת אסוציאטיבית נדירה, שבעזרתה ידע להבחין ולהגדיר את הקשר בין מדעים שונים עד לפרטי פרטים. לגביו לא היו המתמטיקה והפיסיקה מקצועות נפרדים אלא חלק ממערכת אחת – גילויים שונים של אותם חוקי טבע. בבית-הספר התיכון הצטיין יוסי גם כספורטאי מצליח בענף האתלטיקה, בעיקר בקפיצה לגובה ולמרחק. היה לו מבנה גוף של ספורטאי – דק גזרה, גמיש וקפיצי. שעות רבות הקדיש גם לפעילות בגדנ"ע ואף נבחר לייצג את בית-ספרו בקורס מפקדי-כיתות, שסיים בהצטיינות. כשחזר לבית-הספר נעשה יד-ימינו של מדריך הגדנ"ע. מורהו לחינוך גופני חזה לו עתיד מבטיח למדי בספורט, אך יוסי העדיף לימודים על הספורט. למרות שעיסוקיו הרבים תפסו את רוב זמנו, היה יוסי מעורה בחיי הבית, שעמדו בסימן קשרי אהבה חזקים בין בני המשפחה. לגבי דידו, הבילוי הטוב ביותר היה בילוי שעה ארוכה בחיק המשפחה. בני משפחתו וידידיו מעידים עליו, שהיה עדין-נפש, בעל גישה אנושית ומלא הבנה לבני אדם. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם ומעולם לא השיב פני איש ריקם. מוריו העריכו אותו כתלמיד וכאדם, וחבריו ללימודים אהבוהו בזכות היותו ידיד אמת, נאמן ורגיש. יוסף גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, השלים קורס-יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. הוא סיים את הקורס בהצלחה מרובה ונשלח לקורס גבוה יותר של מדריכי מקצועות השריון. תקופה מסויימת שימש מדריך בבית-הספר לשריון ואחר-כך השתלם בקורס לזיהוי מטוסים והוצב באחד מגדודי החיל. מפקדיו היו מרוצים מעבודתו והוא היה גאה בחיל השריון. מיד עם שחרורו מהשירות הסדיר החל יוסי בלימודיו בטכניון. גם כאן הצטיין בשטח הספורט ועד מהרה תפס מקום נכבד בנבחרת האתלטיקה הקלה של הטכניון. הוא הגיע להישגים מכובדים ביותר וביחוד הצטיין בתחרויות אס"א, שבהן הגיע למקום השני בקפיצה לרוחק ולמקום הראשון בקפיצה לגובה. בסוף שנת הלימודים הראשונה הכיר את יפה, שעתידה הייתה להיות אשתו. לאחר שסיים את לימודיו והוענק לו התואר, נשא אותה לאישה והחל בונה את עתידו. כזוג צעיר, שהחל את דרכו מבראשית לאחר שנות לימודים ארוכות, עשו שניהם מאמצים להתבסס מבחינה כלכלית וחברתית. בשנת 1969 הוסמך יוסי כמהנדס בנין ונתקבל לעבודה כמהנדס בחברת בנייה פרטית בתל-אביב, מהגדולות בארץ, והחל מתקדם במהירות. מלחמת יום-הכיפורים מצאה אותו, כפי שמספרת יפה אשתו, דרוך וממתין לצו הקריאה. כשהגיע הצו נפרד מיפה ויצא עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה ובקרבות הפריצה אל תוך המובלעת הסורית כמפקד טנק "סנטוריון". ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) פרץ עם יחידתו לכפר מזרעת בית ג'אן. בקרב זה נפגע הטנק שלו מפגז והתפוצץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.