כהן, יוסף (יוסוף)

בן שרה ואברהם, נולד ביום ו' בניסן תרפ"ד (10.4.1924) בביירות, בירת לבנון. הוא למד בבית-הספר "תלמוד-תורה" של הקהילה ונפשו נמשכה לארץ-ישראל הקרובה כל-כך, שבמעט אומץ וזריזות אפשר להגיע אליה בעקיפת שומרי הגבול משני הצדדים. פעמיים עבר את הדרך הזאת עם נערים אחדים מחבריו, ומחוסר מזון להמשך הדרך חזרו כלעומת שבאו. בפעם השלישית, בשנת 1944 הלך ברגל באותה הדרך, במשעולי ההרים, ובלבו החלטה איתנה שלא לחזור עוד אל הגולה. כאשר הגיע לארץ עבד זמן-מה בסבלות בחיפה ואחר-כך הצטרף להכשרת נוער ארצישראלי בעין חרוד (עברית למד עוד בבית מפי מורים ארצישראליים). אחרי שנה עבר להכשרה המגויסת "שדמה" של "הנוער העובד" ביגור ועלה עימה להתיישבות ברביבים-עסלוג' שבנגב. בינתיים גדל והיה לבחור גבוה וחסון, "החזק שבחבורה", בריא ועליז. הוא אהב את המקום ואת העבודה בטרקטור, ונהנה מהתפוקה הגדולה של עבודתו. הוא התגעגע להוריו וטיפח בקרבו את התקווה להעלות גם אותם לארץ. כבן-כרך לשעבר לא יכול לשכוח את הגינדור וההידור, אהב להתלבש יפה ובטעם, ולפעמים, כשהציקו לו הגעגועים אל חיים עירוניים, ניתנה לו חופשה ליהנות קצת ממנעמי הכרך תל-אביב. בעת החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, היה בחופשה בתל-אביב, אך חזר לקיבוצו לעבודה ולהגנה. במשימות אלה נתאפשר לו לתרום את חלקו בהרחבה, באומץ ובהקרבה, הן בתקופת הלחימה בערבים המקומיים והן אחרי פלישת המצרים. אך כל הקרבות והתלאות לא יכלו לסלק את החשבון הישן, הראשון, שהיה לקיבוץ עם הכפר הערבי הסמוך ביר-עסלוג', בשל רציחת ארבעה מחברי הקיבוץ עוד בראשית הקרבות. וכשהגיע הזמן לכבוש את הכפר ולאנשי הקיבוץ נועדו רק שבעה מקומות ביחידה הכובשת, בעוד כולם משתוקקים להשתתף בה, היה הכרח לערוך הגרלה בין החברים. משזכה יוסף בגורל, כאחד מהשבעה, הביע את זעם כל החבורה באומרו: "אני אראה להם". הוא יצא לפעולה ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948), אך לחגיגת הניצחון לא חזר, כי נפל בפוצץ האויב הנסוג את בניין המשטרה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים.