כהן, יובל

בן עפרה ושלמה, נולד בשבת, ח' במרחשוון תשכ"ד (26.10.1963) באשקלון, ובעיר זו חי כל ימיו. יובל למד בבית-הספר היסודי "אילנות" באפרידר, וסיים בהצטיינות את לימודיו התיכונים בבית-הספר התיכון העירוני על-שם א. תגר במגמה הריאלית. המחנכת שלו זוכרת אותו כ"פעיל, תוסס, מתעניין. יובל שהיה איכפתניק אמיתי, אמר שהוא מוכן לבוא לבית-הספר, לנסות לנער את התלמידים מאדישותם ולעזור למועצת התלמידים להזיז דברים". ואילו המורה לפיסיקה מציינת: "יובל היה האידיאל של מורה, הזוכה בתלמידים שותפים ושווי-ערך. לא רק תלמיד מצטיין, אלא פרטנר בעבודה". יובל היה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר", היה חבר בסקציה הימית של אגודת "הפועל" אשקלון ואהב לשחות, לצלול ו"לתפוס גלים" בגלשן הרוח שלו. בנוסף לכך, הוא שיחק כדורסל וטניס, אהב מוסיקה, האזין ליצירות מוסיקליות וניגן על גיטרה, כינור ופסנתר. גאוותו של יובל הייתה על גינת פרחי הנוי שטיפח ליד ביתו. בשל ציוניו הגבוהים, הוצע ליובל לשרת במסגרת העתודה האקדמית, אך הוא העדיף לשרת בחיל קרבי. יובל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1981, והתנדב לשרת בחיל-השריון. הוא היה חייל מעולה, ממושמע, ומפקדיו ניבאו לו קידום מהיר בצה"ל. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982), נפל יובל בקרב בלבנון בעין-זחלתה במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי באשקלון. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. ראש העיר אשקלון, שספד לו, הגדירו כ"סמל הטוב והיפה. אשקלון שכלה בן יקר ונערץ". במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון, כי יובל היה "חייל מצטיין משכמו ומעלה בפלוגה, בתבונתו, ברמת המשמעת, ברמת הביצוע ובסטנדרדים הגבוהים שדרש מעצמו בכול. הוא בלט כמנהיג, אהוב ומקובל על כל חבריו, חיל מקצועי ומיומן ששאף להשתפר ולדעת יותר".