כהן, יהושע
בן שיינדל ומשה, נולד ביום כ"ט בניסן תרס"א (18.4.1901) במטולה. בעודו נער, הצטרף עם חבריו לארגון ניל"י. במלחמת- העולם הראשונה התגייס לצבא הבריטי ושירת במסגרתו בקנטרה שבמצרים. כאשר השתחרר מהצבא, נסע לדרום אמריקה, בכוונה לכתוב ספר על החיים הפרימיטיביים של השבטים בג'ונגל. הוא למד את שפתם, וידע על בוריין ארבע-עשרה שפות. משפגש את בחירת לבו, החלטו השניים כי יקימו את ביתם רק בארץ-ישראל. ואמנם, בשנת 1934 הגיעו לארץ ויהושע הצטרף להסתדרות ולשורות ה"הגנה", בהן פעל ללא ליאות. יהושע עבד בחברת- החשמל, אולם כשהתחילו לבנות את בתי הזיקוק במפרץ חיפה נשלח על-ידי ה"הגנה" לעבוד שם ו"לפקוח עין" על חיילי הלגיון הערבי, שפעלו שם. זאת, משום שהיה חשש, שחיילי הלגיון ישתלטו על התחבורה מחיפה לקריות. לימים, נתמנה מנהל עבודה בכיר בבתי הזיקוק. ביום י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947) התייצב יהושע לעבודתו ובטבח בבתי הזיקוק שבו פרעו הערבים ביהודים, נפגע יהושע ומת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הניח אישה ושלושה ילדים, כשהקטנה נולדה לאחר מות אביה ונקראה על שמו ישואלה. יהושע היה ידוע כאיש טוב-לב, המוכן תמיד לעזור לזולת, מחונן בחוש הומור, ספורטאי מעולה ושחיין, שאהב לצייר ולנגן. סופר עליו, שבמלחמת-העולם השנייה, כאשר בתי הזיקוק הופצצו על-ידי מטוסי האויב, פרצה שריפה גדולה, ויהושע, שהיה בין ראשוני המחלצים, הציל אנשים ממוות, ועל כך קיבל פרס מידי השלטונות הבריטיים.
