כהן, יהודית (אורה)

בת שולמית ואהרון. נולדה בחורף תרצ"ג (1932) במושבה זכרון יעקב. בהיותה רכה בשנים עברה משפחתה להרצליה, אחר כך לרעננה וב-1933 לשכונת נווה צדק שבגבול תל-אביב יפו. יהודית סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר "השחר" ואחר כך עברה ללמוד בגימנסיה הרצליה, הישגיה בלימודים היו מעולים וגם זכתה במילגת הצטיינות. היא נמשכה מאוד לקריאה וכתבה חיבורים וגם שירים שזכו להערכה רבה בקרב חבריה ומוריה. כבעלת הכרה לאומית עמוקה הצטרפה לתנועת הנוער בית"ר ולאחר זמן ללא ידיעת הוריה למחתרת לח"י. במחתרת כונתה "אורה" ובשורותיה פעלה תוך סיכון חייה. באחד ימי נובמבר 1947 אמרה להוריה שהיא יוצאת עם חבריה לעבוד בקיבוץ אשדות יעקב, רק כעבור שבוע נודע למשפחתה, מפי שליחי המחתרת, כי ביתם שוכבת פצועה בבית חולים ביפו ומצבה אנוש. נתברר כי ביום 11 בנובמבר תקפו כוחות גדולים של חיילים ושוטרים בריטיים בניין נטוש ברעננה. בבניין התאמנה אז קבוצת צעירים וצעירות מקורס של לח"י והחיילים והשוטרים התחילו לערוך בו חיפוש. חמישה ממשתתפי הקורס שלושה נערים ושתי נערות שהבחינו בחיילים ניסו להימלט מן הבניין, אך הכוח שכיתר אתם פתח באש צולבת. ארבעה צעירים נהרגו במקום ויהודית נפצעה קשה. הבריטים העבירוה בחשאי לבית החולים הצרפתי ביפו והפקידו עליה שמירה, הם ניסו להציל מפיה מידע על חבריה במחתרת אך רוחה לא נשברה ולא סיפרה דבר. בכ"ט בחשון תש"ח (12.11.1947) מתה מפצעיה. היא הובאה למנוחות בבית הקברות שבנחלת יצחק. הניחה הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. שמה הונצח בספר "חיילים אלמונים".