כהן, יהודה-לייב (לאונרד)
בן בלה (מהפעילות הראשונות בקרב הנשים הציוניות) ושלום (סול – מאבות התנועה הציונית באנגליה וציר לקונגרסים הראשונים). נולד ביום ב' באלול תרע"ט (28.8.1919) בעיר ליוורפול שבאנגליה. כשהגשימו הוריו את שאיפתם הציונית ועלו לארץ ב-9.3.1924 הביאוהו עימהם לחיפה. שם למד במכינה ואחר-כך בבית-הספר התיכון הריאלי והיה חבר בשבט הצופים "משוטטי בכרמל". מסיפורי חבריו ומרשימותיו מהתקופה ההיא מתגלה שמילדותו היה מחונן בסגולות בלתי-מצויות. אחד מחבריו כותב: "מעיניו נוצץ הצחוק הפיקחי, השובב, הקונדסי. היתה בו מילדותו מזיגה של כשרונות יוצאים מגדר הרגיל ואופי של 'שד משחת' – – – בעל רצון ברזל. אגוז קשה לפיצוח, חומר קשה מאוד להורים ולמורים". גם בשנות פעולתו ב"צופים" יודעים חבריו לספר רבות על מעלליו וברשימותיו מהימים ההם מתגלה נער בעל כושר הסתכלות, הגות וביטוי יפה וקולע. משהחלה התסיסה הפוליטית כובשת את בני הנעורים בגיל מוקדם מדי, שלחוהו הוריו להמשיך את לימודיו בליוורפול. שם סיים את לימודיו בקולג' והמשיך באוניברסיטה. הוא השתתף בעריכת עיתון הסטודנטים ועשה תעמולה ציונית בקרבם. כן הצטיין כנואם ופעם התחרה בנואם-רחוב אנטישמי וניצח אותו. ליאונרד נשלח כציר ל"קונגרס צעירים בבריטניה". בשנות לימודיו באוניברסיטה קיבל גם אימון צבאי במחלקה להכשרת קצינים שהוקמה ליד האוניברסיטה. בקיץ 1938 בא אל הוריו לחופשה ובילה אותה כנוטר ביערות הכרמל. בספטמבר 1939 עמד לפני בחינות-הגמר, אך בפרוץ מלחמת-העולם השנייה ויתר על הכל והתנדב לצבא. שירת שנתיים בגדוד "דרום לנקשייר" כסגן-משנה ואחר-כך כסגן, ומשלא מצא סיפוק בשיגרה של צבא היבשה, ביקש להעבירו לחיל-האוויר המלכותי. משאלתו ניתנה לו. בחיל-האוויר מצא הזדמנות לבצע מעשים יוצאים מגדר הרגיל. בלילות טס מעל גרמניה, צרפת הכבושה, הולנד ונורבגיה ואחר-כך השתתף בהגנת מלטה. בשנת 1944 הועבר לשירות בדרום-מזרח אסיה ובדרך למקום שירותו מצא אפשרות לבקר אצל הוריו בחיפה. פעם, בהטיסו קצינים בכירים להתייעצות חשובה במטוס-תובלה ענקי על-פני האוקינוס השקט, חל קלקול במנועים והוא הנחית את המטוס ללא תקלה על אי בודד ומיד אירגן שירות-הצלה מוצלח. במשך שירותו צבר אותות-הצטיינות חשובים ועתיד יפה הובטח לו בחיל-האוויר. ב-1946 עבר לשירות אזרחי כטייס בחברת-התעופה הבריטית, נכנס למסלול של חיי אזרח מן השורה, נשא אישה ונולדו לו שני ילדים. משנפלה ההחלטה באו"ם על יסוד מדינה יהודית ובארץ פרצו קרבות מלחמת-העצמאות, הרגיש שמקומו בחיל-האוויר הישראלי. בעמל רב עלה בידו להשתחרר מחוזה עבודתו בחברת-התעופה הבריטית, ויתר על זכויות-ותק וכדומה וטילגרף להוריו בחיפה כי שוחרר "לשרת את הרצל". בניסיונו הראשון להגיע ארצה נעצר, כשחנה עם חבריו הטייסים ברודוס, באומרם שמגמת פניהם לאוסטרליה, והוכרח לחזור לרומא. כשניסה להמריא משדה התעופה עם חברו ג'ורג' (באז) ברלינג (טייס מהולל, נוצרי מקנדה, גם הוא מגיבורי מלטה, שהתנדב למלחמת-ישראל) נפל המטוס, מחמת תאונה שנסיבותיה לא נתבררו, ושניהם נהרגו ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948). נקבר בבית-הקברות היהודי ברומא. מותו השרה אבל כבד על הקהילה היהודית. ביום כ"ט בחשוון תש"י (9.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. כך נתקיים מה שניבא בשיר שכתב ב-1945: "- – – במותי זכרו שאהבתי את הכרמל בשקוע שמש, השועל בוכה בחורשה; במותי, אם נפלה גופתי בין זרים, נא זכרו וחפשו את רוחי בכרמל".
