כהן, יהודה-יעקב (שמשון)

בן ויקטוריה וחיים-שלמה, נולד ביום כ' בטבת תרפ"ט (2.1.1929) בחיפה. בשנת 1943 סיים את לימודיו בבית-הספר "אליאנס" בחיפה והתחיל לעבוד בחנותו של אביו. היה חבר "הארגון הצבאי הלאומי". בחודש יוני 1945 נאסר על-ידי שוטרים בריטיים והואשם בהחזקת פצצת כרוזים. במשפטו – שבו נאם נגד המשטר הבריטי בארץ – נדון לשלוש שנות מאסר ונכלא בכלא עכו. בפברואר 1946 קיבל חנינה, אולם ביולי 1946 נעצר והועבר ללטרון ושוחרר משם ערב החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת באחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני". באמצע יולי 1948 הצטרף לפלמ"ח, נשלח לנגב, שהיה נתון אז במצור, ונמנה עם יחידות הג'יפים שחנו ברוחמה ובדורות. עם דוב שפירא ז"ל, חברו מילדות, שהתרועע עימו כל השנים (שניהם התגייסו לאותן החטיבות ולחמו יחדיו), הצטרף לפלוגה המיוחדת בגדוד של חטיבת "גולני" והשתתף בכיבוש הגליל המרכזי. עם גדודו הועבר לג'וליס ומשם לאורים שבנגב. היה בין כובשי משלט שייח'-נורין מידי המצרים. ימים אחדים לפני מבצע "חורב" קיבל חופשה כדי לעבור ניתוח התוספתן, אך עם התחלת המבצע ויתר על חופשתו והצטרף ליחידתו. במבצע "חורב", לגירוש הצבא המצרי מתחומי ישראל, הוטל על חטיבת "גולני" ליצור הטעיה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי. בליל 22-23 בדצמבר 1948 כבשו כוחות החטיבה את משלט 86 מצפון לח'אן יונס, איימו על הכביש ומסילת הברזל ויצרו את הרושם שהכוונה היא לנתק את הכוחות המצריים שברצועת עזה. המצרים הגיבו בהתקפת-נגד עזה בסיוע ארטילריה ושריון ובלחץ האויב נאלצו לוחמי "גולני" לסגת. בקרב זה נפגע חברו דוב באש מרגמות המצרים. יהודה מיהר אליו להושיט לו עזרה. חבריהם מצאום על הג'יפ: יהודה ללא רוח חיים ודוב גוסס. שניהם נפלו ביום כ' בכסלו תש"ט (22.12.1948). "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". יהודה-יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה.