כהן, חנניה

חנניה, בן רחל ויוסף, נולד ביום כ"ח בטבת תשי"ג (15.1.1953) בפתח-תקוה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נצח ישראל" בפתח-תקוה, והמשיך את לימודיו התיכוניים בישיבות: "מאיר", "פורת יוסף" ו"חברון". לדברי מוריו הצטיין חנניה בהבנה ובהתמדה בלימודיו, ונהג בדרך-ארץ וביראת-שמים. ציוניו היו תמיד טובים, וללימודיו הקדיש תשומת לב ורצינות רבה. נוסף על לימודים אלה השתלם חנניה, או חנן כפי שקראו לו לעתים, בקורס לאלקטרוניקה, וכמו כן השתלם בקורס "המציל החובב". בשעות הפנאי עסק גם בצילום. חנניה התעניין מאוד בתורה ובהלכה ונהג לרכוש ספרי קודש יקרים, מדמי הכיס שנתנו לו הוריו. כמו-כן כתב חוברת בשם "חידושים בהלכה", שזכתה להערכה רבה מצד מחנכיו. היו לו חברים רבים, שאהבו לבלות במחיצתו, ואתם היה מתדיין בענייני הלכה שהעסיקוהו. חנניה גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס לנהגי-טנק וקורס למקצועות טנק. במלחמת יום-הכיפורים היה עם יחידתו בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע חנניה ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים וארבע אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "חנניה היה חייל וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו;" וכתב מפקדו: "ביום הכיפורים יצא חנניה עם צוותו, במסגרת היחידה, לבלום ולהדוף את האויב. מפקד המחלקה, שהיה מפקד הטנק, נפצע קשה והצוות קפץ מהטנק ונפגע. גם חנניה נפגע מאש האויב ונפל. ביחידה שירת כנהג טנק ועשה את מלאכתו באמונה ובמסירות. חנניה היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו". משפחתו תרמה לזכרו נברשת, פרוכת, שטיח וארון עם ספרי קודש רבים לבית-כנסת בפתח-תקוה.