כהן, זכריה

בן נחום וצביה. נולד ביום י"ג בכסלו ת"ש (25.11.1939) בחיפה. זכריה היה בן שבע כשמשפחתו עברה לגור בגבעתיים. שם סיים את לימודיו בבית ספר יסודי, אך כחניך תנועת "הנוער העובד" נמשך לחיי קיבוץ והמשיך את לימודיו בקיבוץ אלונים ואף סיים את לימודיו התיכוניים בו. היה מדריך ביישובי עולים ופעיל בחינוך מדריכים. היה מדריך נוער ומרכז התרבות של תנועת "הנוער העובד והלומד" באיזור דן. כאשר גויס לצה"ל באפריל 1958 נשלח לחיל השריון ועבר קורס מפקדי טנקים. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא לשירות מילואים בשעה שנקרא לדגל ובמסגרת זו נמצא גם בפרוץ מלחמת ששת הימים, אשר ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בצומת קבטיה (עמק דותן) – והוא בדרגת סרן בנפלו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במכתב התנחומים של אנשי פלוגתו להוריו כתבו חבריו לנשק לאמר: "זכריה היה לנו חבר יותר מאשר מפקד. לפני המלחמה רבים מאתנו לא הכירו אותו ואף על פי כן אהבו אותו. בימים ספורים אלו הופיע לפנינו כדמות המפארת את השם אדם. המכתב מספר כי היחידה עברה את הגבול דרך הכפר ממערב לג'נין וכשיצאו ממנו גילה זכריה את רגשותיו האנושיים לגבי שלושה מתושבי הכפר שלא הספיקו לברוח והתחבאו מאחורי סלע. הוא ניגש אליהם, ניסה להרגיעם שלא יאונה כל רע ולאחר שיחה קצרה שלחם חזרה לכפר והורה לחיילים שלא לפגוע בהם. אך כאשר נעה השיירה לדרכה נתקלה עם שחר בכוח עצום של האויב, והמאבק היה קשה. כאן שוב הוכיח זכריה את האדם שבו: רבים היו חבריו שזעקו לעזרה, כי בהיפגעם במאבק הזה חש לעברם בזחל"ם הטכני של הפלוגה ואז הבחין בטנק שנפגע על ידי האויב. הוא לא הרהר רבות ונתן פקודה לנוע לאיזור הקרב, שהיה נתון תחת אש עזה של שריון האויב כדי לנסות ולחלץ משם כל נפגע – ובפעולה זו נפגע זכריה מן הפגז שפגע בזחל"ם. פקודיו שהיו בזחל"ם זוכרים את דבריו תוך מתן הפקודה לנוע: "זאת אמנם התאבדות אבל את הפצועים חייבים להציל". לציון שירותו המסור הועלה בידי מפקד החטיבה לדרגת סרן לאחר נפלו. ב"זרקור" של "הנוער העובד" הועלה זכרו וב"מעלה" הונצח שמו. חוברת לזכרו, הנקראת "זכריה", הוצאה לאור על ידי ההסתדרות הכללית של "הנוער העובד והלומד" – החטיבה המקצועית בסניף תל אביב. שמו הונצח בבטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי המקומי של עיריית גבעתיים וגם ב"ספר הנופלים" של העירייה.